בעלי ואני נשואים כבר כמעט שבע שנים, ולפני כן היינו מכירים עוד הרבה זמן. במהלך כל השנים האלו, שנינו עבדנו קשה והצלחנו לחסוך מספיק כדי לרכוש בית פרטי שבנינו יחד במו ידינו.
לפני התקופה הזו גרנו בדירה של בעלי בתל אביב. הוא שיפץ אותה ממש לפני החתונה שלנו. למרות שעברו הרבה שנים מאז, מצבה של הדירה פשוט מצוין.
לכן, כשעברנו לבית הפרטי לא עלה בדעתנו להשכיר את הדירה, כי לא רצינו שהיא תיהרס או תיפגע. העדפנו להשאיר אותה ריקה, כמו שהיא.
במקביל, לפני כחצי שנה קיבלתי מההורים שלי דירה נוספת במרכז העיר ברמת גן. לא ראינו טעם למכור אותה הרי כבר השקענו עיקר הכסף בבית שלנו, ולא היה דחוף להשלים מכירה.
בהסכמה של שנינו, החלטנו שאולי בקרוב נעשה קצת שיפוצים קוסמטיים ונחדש את הריהוט בדירה הזו. נרצה להכין אותה לקראת השכרה, אבל רק עם הדגשה ברורה שתישמר במצב טוב.
בפועל, הדירה ברמת גן עמדה סגורה. הדבר עורר עניין אצל גיסתי, בזמן שישבנו כל המשפחה יחד לארוחת ערב.
היא פתחה בדיון על זה שיש לנו שתי דירות שעומדות ריקות. אחת, כמובן, נחוצה אבל שתיים מיותרות לחלוטין, במיוחד כאשר צריך לדאוג למשפחה המורחבת.
העניין הוא שהיא ובעלה בדיוק חוסכים עכשיו כדי לקנות דירה חדשה בפתח תקווה, והם רק באמצע הדרך. הם לא ממהרים לקחת משכנתא, כי המשכורות של שניהם לא גבוהות במיוחד.
הנושא הפך למעט לא נעים. גיסתי הציגה את נקודת המבט שלה: שאנחנו צריכים למכור את אחת הדירות, לעזור לה ולבעלה עם הכסף שיתקבל ולשים את השאר בחסכון בבנק, שיהיה גם לנו רווח מריבית. חשוב להבין, היא לא התכוונה לקבל את זה במתנה בתוכנית שלהם, הם יחזירו לנו את הכסף בהדרגה, אך ברור שייקח לזה שנים.
יכולתי לראות שבעלי התחיל להרגיש מאוד לא בנוח. אנחנו תמיד משתדלים לעזור למשפחה, לא רק בעזרה פיזית, אלא גם בכסף, אבל פה הדרישה פשוט גדולה מידי.
לכן החלטתי שאני אגיב במקום בעלי. אמרתי בקול רגוע, ששאלתה רצינית מדי. אחרי הכול, הם יקבלו דירה ואני אשאר בלי שום דירה לידי, ורק קצת כסף בבנק. מה אני אעשה אם אזדקק לדירה בעתיד?
חוץ מזה, אין לדעת מתי הכסף ישוב כולו אלינו, וזה עניין כל כך מהותי שצריך לחשוב עליו המון, גם אם אנחנו בני משפחה.
לא הופתעתי שהשיחה הזו הייתה לא נעימה לכולם. גיסתי הביטה בי במבט נעלב, ובעלי העביר בעדינות את הנושא לנושא אחר.
