בעלי ואני נשואים כבר שבע שנים. חיינו טוב, אפילו טוב מאוד. בעלי עסק בעולם העסקים, ואני עבדתי מתוך אהבה למקצוע שלי, לא בגלל הצורך. אבל במשך שבע השנים האלה, לא הבאנו ילדים לעולם. באחד הימים, בעלי החליט להפתיע אותי הוא הזמין לנו חופשה בת חודש באתר נופש יוקרתי בחו”ל. שמחתי מאוד. הכל היה מתוכנן, ודמיינתי אותנו מבלים יחד במקום יפהפה.
אבל כמה ימים לפני הנסיעה, סיפר לי בעלי שיש לו פגישה עסקית דחופה, אחת שיכולה להשפיע באופן קריטי על העתיד שלנו, וכי אצטרך לטוס בלעדיו. נפגעתי, כמובן. את כל הימים כבר תיארתי לעצמי רק איתו. הוא הציע שאסע עם חברתי הטובה ביותר, שלא אשתעמם והיא תוכל גם להירגע קצת.
החיים של חברתי לא היו קלים כלל. אמה הייתה שותה ואדישה כלפיה ולא התעניינה בחינוכה. מיד אחרי הצבא, היא נכנסה להריון והתחתנה בחיפזון. גם לבעלה היו בעיות הוא לא הפסיק להשתכר ולעשות לה סצנות בלתי נגמרות. כשהצעתי לה להצטרף, פניה הוארו באושר היא הייתה אסירת תודה לבעלי.
כעבור חודש שבה הביתה. בעלי אסף אותי מנתב״ג ברכבו, בבית חיכתה לי ארוחת ערב חגיגית לאור נרות, ומצעים מכוסים בעלי ורדים בחדר השינה. הכל היה מושלם, כאילו היינו בסרט.
שבועיים לאחר מכן סיפרתי לו שאני בהריון. הוא היה נרגש ושמח. אך ביום הלידה, כשהתחילו הצירים, חברה שלי רצה אליו וסיפרה לו שעזבתי לעד חודש, שהיה לי רומן, ושהילד איננו שלו. כששמעתי זאת, חשבתי שכל עולמי חרב, שלא יבוא לאסוף אותי מבית החולים, שלא תהיה לי פינה בעולם עם התינוקת.
אבל המציאות הפתיעה. בעלי הגיע, הסתכל על ילדתנו, ראה שאינה דומה לו ובכל זאת חיבק אותה והחליט שתהיה בתו לכל דבר. באותו יום, גירש את החברה מחיינו ואמר לה: אל תחזרי לעולם. תשכחי מאיתנו.
