תמיד השתדלתי לגדל את בני כך שבראש ובראשונה יכבד נשים סבתו, אמו, אשתו, בתו… בעיניי, אין תכונה נעלה מזו אצל גבר: כבוד אמיתי לנשים. אני ובעלי הענקנו לבננו חינוך יוצא דופן, ערכים וגם את כל מה שנדרש לו כדי לבנות לעצמו עתיד מבטיח. לא רצינו עוד לעזור לו עם עניינים חומריים, אך בכל זאת קנינו עבורו דירה עם שני חדרים. הבן שלי עבד בכוחות עצמו, פרנס את עצמו, אבל לא היה לו די כסף לדירה משלו.
לא מסרנו לו את הדירה במתנה מיידית, אף לא סיפרנו לו על הרכישה. מדוע? משום שבני חי עם בחורה לכן. בני גר עם עלמה בשם נעמי כבר כמעט שנה, אך את הוריה לא הכרנו וזה הדאיג והטריד אותי.
בהמשך התברר שאמה של נעמי הייתה פעם שכנה של חברה קרובה שלי. אותה חברה לחשה לי משהו שגרם לי לאבד שקט. הסתבר שאמא של נעמי זרקה מביתה את בעלה ברגע שהפסיק להרוויח כפי שהורגל, וזה היה רק תחילת הסיפור המטורף. לאחר מכן התחילה לצאת עם אדם נשוי אמנם עשיר, אך דמות אב מפוקפקת מאוד. ומה באשר לאבא? גם סבתה של נעמי לא נותרה מאחור. גם לה הייתה מערכת יחסים עם גבר נשוי. בנוסף, אילצה את בתה ואת נכדתה לבוא מדי קיץ למושב שלה ולעזור בעבודת האדמה והמשק, דבר שגרר לא מעט מריבות בין בני לבין חמותו לעתיד. אולם מה שהכי מטריד אותי בכל הסיפור, היא העובדה שאמא וסבתא עושות הכל כדי להסית את נעמי נגד אביה.
ברור שנעמי קשורה לאביה, אבל בגלל אותן נשים יחסיה איתו בסכנה. והנה הטאץ’ הסופי: נעמי החליטה להפסיק את לימודיה באוניברסיטה. היא טוענת שלפי דעתה, גבר צריך לפרנס את המשפחה. אמנם גם אני חינכתי את בני לכך, אבל חלילה, אם ייקלע לקשיים מה תעשה נעמי? אין גיבוי, אין עתיד לעצמאות. דרך אגב, העברתי את הדירה על שמי, כי אני יודעת שבני שלי תמים מדי, כמו שאומרים אצלנו, “עושה חסדים לכולם”. הרי מה שנצבר לפני החתונה לא מתחלק בגירושין, אבל נעמי מספיק מתוחכמת, שבקלות תוכל להשאיר את הבן שלי בלי כלום… לא יישאר לו אפילו חולצה על הגב.
