ברגע הקשה ביותר בחיי, אבא שלי עזב את המשפחה שלנו כדי להיות עם אישה אחרת, והשאיר מאחור את אימי, את אחותי הקטנה ואתי. אחותי הייתה בת שנתיים בלבד וסבלה מבעיות בריאות שהלכו והחמירו עם הזמן. הטיפול בה דרש סכומי כסף עצומים, מאמץ וסבלנות. למרות שמעולם לא הבנתי לחלוטין את המחלה שלה, ראיתי את הכאב שאמא שלי עברה, בעוד היא וסבתא שלי עשו כל שביכולתן כדי להציל את אחותי. אבי טען שהוא עייף, התווכח עם אימי והכאיב לה מאוד. העזיבה שלו הרגישה עבורי כבגידה אישית, מפני שתמיד היה טוב ודואג כלפי, בזמן שאמא עסקה בטיפול באחותי.
היום בו אמא שלי גילתה שאבא עזב אותנו חקוק בזיכרוני כיום העצוב ביותר בחיי. הוא עבר לעיר אחרת, פתח חיים חדשים עם אחרת, ונראה כאילו שכח בכלל מקיומנו. אפילו כשסבתא שלו התחננה בפניו שישוב, הוא נותר אדיש. שנה לאחר מכן, אחותי היקרה נפטרה והשאירה אותנו שבורים. למרות האבל, אבא שלי לא חזר, אפילו לא כדי להיפרד ממנה.
אמא שלי סבלה מאוד מאובדן בתה, וסבתא שלי הפכה לדמות מרכזית בטיפול ובתמיכה בי. לשמחתי, שתי הסבתות שלי היו טובות ואוהבות במיוחד, והפכו לדמות אם שנייה ושלישית עבורי. בהדרגה אמא החלה להשתקם מהכאב ולזכור שגם אני שם. עם דמעות בעיניים היא חיבקה אותי והבטיחה שלעולם לא תעזוב אותי, ונשבעה שתעשה הכול על מנת שאהיה מאושר. היא וסבתא אחת הציבו לעצמן מטרה לדאוג לי בלי לאות, ולא הפסיקו להעניק חום ואהבה. דאגו אפילו שתהיה לי חליפה יפה למסיבת הסיום שלי, כדי שארגיש מיוחד ושמח.
שנים רבות לא פגשתי שוב את אבא שלי, אך לא הצלחתי לשכוח אותו לגמרי. הוא הופיע פעם אחת בלבד, בהלוויה של סבתא שלי, כנראה כי קיווה לרשת נכס שחשב שנותר לו. אבל סבתי החכמה והרחומה דאגה כבר בשנתי העשירית להוריש לי את הדירה שלה. המעשה הזה העיד על הקשר העמוק, האהבה והדאגה שחשבה אליי, והוכיח לי שמשפחה אינה רק עניין של דם.
