הייתי מודעת לנטייה של אחי לקחת את החיים בצורה קצת קלילה מדי, אבל לא חשבתי שהוא ירחיק לכת כך. פשוט השאיר את הבן שלו, בן חמש, אצל ההורים שלנו (שהסבים כבר לא צעירים), וטען שהוא עכשיו מתחיל הכל מחדש. הסיבה שהצליח להמציא? האישה החדשה שלו מסרבת לקבל את הילד שהוא הביא מנישואיו הקודמים.
כשהאישה הראשונה של אחי נפטרה, הוא היה בן עשרים וחמש. כולנו אהבנו אותה, היא הייתה אישה טובת לב ודאגה לילד הצעיר דורון כאילו היה הנסיך של המשפחה. אבל אחרי שהיא הלכה לעולמה, אחי נשאר לבד עם דורון ופתאום גילה שלהיות אבא זה לא אפס-בעיה. אנחנו, המשפחה, כמובן מיד קפצנו לעזור: אני אוספת את דורון מהגן, אמא שלי דואגת לו בסופי שבוע, ואבא שלי מנסה להסביר לילד שהפועל עדיין סוגרים משחקים במחצית השנייה.
כולנו ידענו שאחי צריך לשקם את חייו, אז ניסינו להקל עליו כמה שאפשר. בשנה הראשונה, באמת היה נראה שהוא לוקח את האבהות ברצינות, מגיע לאסיפות הורים ויודע אילו קומות דורון בונה בלגו. אני ואמא שלי עוזרות בבית, מבשלות לו אוכל (כי אם היה עליו, דורון היה חי על שניצל וקוטג’), ומתחשבות בלוח הזמנים של אחי, שכביכול “עובד קשה”.
אבל אחרי שנה הוא הופיע ואמר שהוא מצא מישהי חדשה, טלי, והם מתחתנים. הוא טען שהם כבר “מכירים טוב” ו”אין מה לחכות”. הבעיה? טלי לא רוצה להיות אמא חורגת. אחרי החתונה, דורון מתחיל לבלות אצלנו יותר ויותר ברור שמשהו לא בסדר בבית שלהם, אבל אנחנו מחליטים לא לעשות מזה עניין, אולי באמת צריך זמן להתרגל.
לא עובר הרבה זמן, ודורון פשוט נהיה דייר קבוע בבית של ההורים. בסוף אחי הודיע (במשפט שהיה בו קצת יותר קרירות ממה שצריך), שעדיף שהילד יישאר אצל הסבים בזמן שהוא “מתמקד בחיים שלו”. ההורים שלי כמובן עדיין מגינים עליו, מסבירים שהוא בסך הכל עובר תקופה, אבל אני לפעמים לא יכולה להאמין שהוא באמת חושב שזה הגיוני להעמיס על ההורים המבוגרים שלנו את הילד.
לא מפסיקה לתהות איך הוא לא סיפר לי מראש שטלי לא רוצה להיות חלק מהסיפור הזה. כשאני מנסה לדבר איתו, הוא אומר שזה “לא אשמתו”, שטלי פשוט “לא מסתדרת” עם דורון, ומבטיח שיבקר יותר וש”יהיה בסדר”. בפועל ביקור פעם בחודש לכל היותר.
אני כבר לא מסוגלת להתייחס לזה בסלחנות. לא רוצה יותר להחזיק את הקשר ואפילו חושבת לקחת את דורון תחת חסותי רשמית, אם לא יתעורר. אולי לא נעים לאיים, אבל אם ימשיך ככה אפעל לשלול ממנו את הזכויות ההוריות. לא יכולה לשבת ולראות את דורון סובל בגלל שאביו מתעקש להתמסר ל”בנייה מחדש של החיים” במקום לבנות קצת אחריות.
