תקשיבי, אני חייבת לשתף אותך בסיפור ממש מוזר, אבל משעשע. לבעלי יש חברה מהצד, ואני ממש לא מתרגשת מזה. להפך, אפילו נפגשתי איתה פעם לכוס קפה. לא הייתי עצבנית עליה, הרגשתי ממש מגוחך לריב בגלל גבר.
פשוט ישבנו ודיברנו רגוע. גיליתי שהיא בחורה ממש מקסימה, ויצא שבסוף השיחה הרגשנו כאילו אנחנו מכירות כבר שנים. את לא מאמינה אפילו החלפנו מתנות קטנות, כאילו אנחנו בנות דודות או משהו.
אחרי זמן מה, הוא והיא החליטו לעשות חתונה, אבל כזאת בקטע מצחיק ולא אמיתי. אותי זה לא הפריע בכלל. אז תארי לך שאני והיא עזרנו אחת לשנייה להתארגן. עזרתי לה למצוא שמלת כלה מהממת, והיא עזרה לי לבחור שמלה יפה לאירוע. החלטנו לעשות את כל הטקס אצלי בסלון! אני הייתי העדה. הכל היה נראה אמיתי רק רב ודוכן חופה לא היו.
ביום של החתונה קמנו מוקדם, ארגנו הכל יחד, שתינו קפה ודיברנו צחוקים. אני עזרתי לה ללבוש את השמלה, הלכנו יחד לסלון, ובדרך נשבענו שמה שלא יהיה נשאר תמיד חברות. אז הם אמרו נדרים, החליפו טבעות, התנשקו בלהט כאילו הכל אמת.
אפילו את לילה הכלולות הראשון הם העבירו אצלנו בבית. אחרי שבעלי נרדם, היא ירדה איתי למטבח, ישבנו ושוחחנו עד מאוחר. זה היה שיח מדהים, גילינו שיש לנו מלא במשותף.
אני ממש לא מרגישה מושפלת מהעניין. להפך אני באמת מאושרת. בסוף, אני והיא נהיינו החברות הכי טובות, הולכות יחד לקניות, עושות קצת חיים בים, מטיילות בפארק, ואפילו שוחה איתה בבריכה. בינינו, אני מרגישה שהקשר שלי עם החברה שלו יותר חשוב מכל גבר.
מה את אומרת על כזה סוג של חברות?
