בעלי עזב לפני חודש לנסיעת עסקים ארוכה, והוא היה אמור לחזור בקרוב.
באחד מהימים, בדיוק כשהוא היה רחוק, הברז במטבח פתאום התחיל לטפטף כאילו דמעות של חלום. תמר באה אליי, מבקשת ממני טובה. אני לא מבינה בדברים כאלו, אז נתתי לה את המספר של שרברב שהמליצו לי עליו בעבר.
הם קבעו שעה הזמן כלל לא היה ברור, אולי בכלל היה אמצע הלילה, אף על פי שהשמש מעל תל אביב נצצה בצבעים בלתי אפשריים. השרברב הופיע מדויק כמו נקודת פסיק בשיר, ותמר הכינה עבורו מראש את הכסף, כפי שסיכמו בטלפון חמש מאות חמישים שקל, צרור שטרות שנראו קצת נמסים. כשהוא סיים, היא הושיטה לו את הכסף.
חסרים פה שלוש מאות שקל, הוא אמר.
איך זה יכול להיות? דיברנו על סכום אחר בכלל. יש לי עד, אני יכולה לקרוא לשכנה מרים.
לא מזיז לי העדים שלך, הוא ענה, כל מה שאני רוצה זה 550 ממך. לא תשלמי? אשבור את הברז ואסגור את כל הצינורות בבית.
אין לי סכום כזה, הבעל שלי יחזור עוד חמישה ימים, אפשר להשלימם אחר כך.
לא מתאים לי. עכשיו. אני מחכה.
אין לי יותר שקל, נשבע לך.
במקרה כזה, בואי נחשוב יחד. מישהו חייב לשלם על ברז שנרפא.
הוא התחיל לחטט בארונות, מחפש משהו, אולי שטרות עתיד או ימים מהעבר.
מה אתה עושה? אתה בתוך הבית שלי! אני מתקשרת למשטרה מיד!
תתקשרי, הוא משך בכתפיו כמו חתול המוצא חלום, אני אגיד שאת מסרבת לשלם לי.
ברגע הזה, השרברב התחיל להציק ולהתקרב אל תמר עד שצעקה בקול לא רגיל, אולי אפילו לא שלה. הייתי בבית, במטבח, וחלון הזמן היה פתוח. כששמעתי את הצעקה, דהרתי לשכן שלי, דניאל, בעיניים סגולות.
הוא כבר לחץ אותה אל הקיר, כאילו הקיר עצמו קיבל צבעים חדשים.
זוז ממנה! צעקתי.
היא חייבת לי כסף!
תמר בחורה אמינה, הנה, קח 250 שקל. מה אתה רוצה עוד?
ואל תשכח כל אחד פה אחראי למעשיו. ואם בעלה של תמר, אורי, המתאגרף, ישמע על זה תמצא את עצמך זורם בצינור של הירקון.
השרברב ברח, כאילו נמלט מענן חלום שסיים להתגשם. התנצלתי בפני תמר הרי אני נתתי לה את המספר, היקום תלוי בחוטי מקרה. סיכמנו שלא נספר כלום לאורי, שלא יתפוס עליו דאגות בחלום הבא. ועכשיו, אנחנו עדיין מחפשים שרברב אמיתי ברחובות הצלולים של תל אביב כי גם הברז שלי התחיל לבכות בלילות.
