המשפחה שלנו כללה את ההורים שלי, אחי הצעיר עודד ואותי. כאשר עודד עבר לתל אביב, בחרתי להישאר עם ההורים בירושלים. עם הזמן התחתנתי, וגם עודד נישא והפך לאבא גאה לשתי בנות, נועה ויערה. למרות המרחק בינינו, עודד היה מגיע לבקר מדי פעם, וכאשר בתו הבכורה נועה גדלה, החלה להגיע אלינו בעצמה. תמיד חיכיתי לביקוריה וניסיתי לעשות הכל כדי שתרגיש בנוח.
במהלך אחד מהביקורים שלה, שוחחנו שיחה ארוכה, ושיתפתי אותה בדאגה שלי על העומס הכלכלי שמוטל על כתפי ההורים. הרגשתי שהיא קרובה אליי ורציתי לדבר איתה על כך בתור הדוד שלה. השיחה נמשכה עד מאוחר בלילה, ולמחרת בבוקר הפתיעה אותי כשנתנה לי כסף במקום מתנה, והתעקשה לעזור. בתחילה סירבתי, אך נועה עמדה על שלה ולבסוף קיבלתי בהכרת תודה את המחווה היפה שלה.
לאחר שעזבה, עודד התקשר אליי בכעס ותהה מה עבר לי בראש שלקחתי כסף מהבת שלו. ניסיתי להסביר שלא ביקשתי ממנה דבר, ושהיא פשוט רצתה לעזור בעצמה, אבל זה לא הועיל. הוא האשים אותי שניצלתי את טוב ליבה, ואמר שאם הייתי צריך עזרה, עדיף שהייתי פונה אליו ישירות.
הרגשתי לא מובן ורציתי להוכיח את כוונותיי, ולכן העברתי סכום כפול בחזרה לחשבונו, כמחווה של רצון טוב. אבל זו הייתה השיחה האחרונה בינינו. ניסיתי לחשוב איך הייתי מרגיש במקומו, מה הייתי עושה אם הכל היה מתהפך, כנראה שדווקא לו היה קשה להבין אותי. האירוע הזה השאיר אותי עם רגשות מעורבים ותחושת ריחוק מאחי.
