אני ואשתי היינו בתדהמה! אמרתי. מה שהוא עשה הצעיר הזה בעצם השאיר אותה להתמודד לבד עם כל ההריון, אין באמת מילים לתאר את זה, וזה לא סיפור שמספרים לילדים. הוא שלח אותה להפלה, זרק אותה מהדירה שהם שכרו, וצעק לכל מי שרצה לשמוע שהילד בכלל לא שלו שהיא נכנסה להריון בעצמה. הוא ממש הרס לי את העצבים, באמת!
שלושה שבועות לפני הלידה, הוא משום מה נרגע קצת, שמעתי שהוא התקשר לדבורה, דיבר איתה כמו בן אדם, שאל איך היא מרגישה, איך התינוק, מי הילד, מתי הוא יבוא. אבל כל התקופה שהיא הייתה אצלנו לא בא לבקר אפילו פעם אחת, לא קנה לתינוק אפילו כובע, אפילו תפוח. ביום חמישי הפכנו לסבים מחר משחררים אותה מבית החולים. דבורה ובעלי סיפרו לי שדורון יבוא לקחת אותם מהבית החולים. היינו בהלם! אחרי כל מה שהיה
אולי הבן אדם בדרך לתיקון? שווה לתת לו הזדמנות? אני לא יודע איפה הוא היה, אבל אני ואבא שלי מתנגדים לגמרי. כמו שסיפרתי כל ההריון לא היה ממנו שום תמיכה. איך הוא יטפל בדבורה ובתינוק? דבורה אומרת שדורון שכר דירת חדר זה פשוט שטות, עם תינוק חדש באיזה דירה מוזרה, לא אפילו בתל אביב אלא במקום שאף אחד לא יודע איפה! אבא של דבורה אמר אם הטיפוס הזה יגיע לראות את הילד, אנחנו לוקחים את דבורה ועוזבים, ואז אתה יכול להמשיך לחיות איך שאתה רוצה
דבורה היא הבת היחידה שלנו, בת עשרים ושש, חמודה ויקרה לנו מכל. לפני שנה וחצי התחילה לצאת עם דורון, שלא באמת היה לטעמנו.
אין לו תעודת בגרות, למד בתיכון אבל, לפי דבריו, פשוט החליט לא לגשת לבחינות של כיתה י”ב. אני די משוכנע שגם את הבחינות של כיתה ט’ הוא לא עבר, אבל הוא לא מספר דברים כאלה כנראה כדי לא להיראות רע.
דורון עובד כסבל בחברת רהיטים ומקווה להתפרנס יפה. בשביל מישהו כמוהו, בלי השכלה די טוב. המשכורת הרשמית שלו היא מגוחכת, אבל הוא בעיקר עובד בעבודות צד ובטיפים. נגיד, לקוח מזמין רהיטים, סבלים מביאים, והלקוח מבקש שיפרקו לו את הישנים ויוציאו אותם מהבית. לפעמים הריהוט הישן במצב טוב, אפשר אפילו למכור אותו. הבעלים לא מתעניין “קח, תעשה מה שבא לך”.
בקיצור, עוד איכשהו מסתדר לו.
דבורה למדה במוסד אקדמי, מומחית לשיווק, עבדה במשרד פרסום לפני ההריון, לבשה בגדים מהודרים, עקבים, פגשה גברים חזקים מהתחום שלה. ופתאום, משום מקום, דורון הופיע אצלה הכירו דרך משלוח רהיטים למשרד שלה. ומשם זה התחיל.
הם התחילו לגור יחד כולם היו מופתעים, אף אחד לא הבין מה היא חושבת לעצמה. אחר כך ההריון דורון ממש לא רצה להתחתן, ותשעת החודשים האלו שיגעו את כל המשפחה. דבורה עברה אלינו, התכוננו לתינוק, שיפצנו את החדר שלה, קנינו ציוד, שילמנו לבית החולים פרטי ללידה.
ועכשיו, הוא מופיע פתאום, עושה סימן עם היד וכל מה שעשינו, הכל נראה שולי! היא מוכנה לעזוב אותנו וללכת אליו, לדירה החדשה שלו עם התינוק הורים אמורים לשחרר ולהאחל מזל טוב? מחכים שהיא תחזור שוב בוכה ובלי נעליים? וזה כבר יקרה, אין לי ספק!
האם זה נכון לתת לבת שלך אולטימטום: “אם הוא בא אנחנו הולכים”? האם נכון לתמוך בהחלטה שלה? היא החליטה לסלוח ולתת לו הזדמנות שנייה אז זה המצב?
ובסוף האם ההורים אשמים? יש לי תחושה שזו שאלה בלי תשובה ברורה, אבל למדתי שהחיים שלך משתנים כשאתה הופך להורה, ואתה לא באמת מכיר את הגבולות שלך עד שזה קורה לך.
