אני בטוחה שאין שום סיבה שאנחנו צריכים לפרנס את אחיו של בעלי ואת כל המשפחה שלו ולמצוא להם דירה. חשוב לי להבהיר מראש: הדירה בה אנחנו גרים, שלושה חדרים בלב תל אביב, שייכת לי, קניתי אותה בעצמי במצב על הפנים עוד לפני שהתחתנו. אפשר לדמיין איך זה נראה הדלת הראשית הייתה מונחת על המשקוף כמו עץ שבור. אבל מה שחשוב המחיר היה סביר, וכל שאר התיקונים עשיתי לאט לאט, שלב אחר שלב. אבל בכלל לא זה הסיפור שרציתי לספר.
כשהכרתי את עמיחי, בעלי, כבר סידרתי שני חדרים, אפילו הבאתי קצת רהיטים חדשים. הדירה הייתה כבר כמעט חמה ומזמינה.
עמיחי היה גבר נאה, אדם ערכי, וגר בשכירות קטנה ביפו. אחרי כמה חודשים של היכרות, עבר אליי. אחרי החתונה, סידרנו חדר לילדים, וככה נולדו לנו קודם בן ואחר כך בת – שאותם קראנו יותם ושירה.
הכול זרם מצוין, עד שבלילה חורפי אחד, נכנסה אלינו לסלון בשקט מוזר חמותי, דבורה. היא הגיעה עם מזוודות, כולה בדמעות, חיבקה אותי ואמרה:
אפשר להישאר אצלכם קצת? הבן שלי, נועם, הביא איזו ידידה לדירה שלי. אני מקווה שיהיה להם טוב, אולי יתחתנו וישארו יחד עד 120… זה זמני, נשבעת! אעזור לכם, אקח את הילדים מהגן, אבשל… באמת אין לי אף אחד חוץ ממך.
בכתה, אז פתחתי לה את הדלת. נתתי לה את החדר הכי גדול. דבורה כבר גמלאית מזמן, ובאמת עזרה עם הילדים, אבל הביתה לא חזרה. נועם, בנה הצעיר, הקים לעצמו חיים חדשים, והשאיר אותה אצלנו עוד ועוד. הוא גר בדירת החדר של דבורה יחד עם אשתו הצעירה ושני ילדים: אחד משותף, והשני מהנישואים הקודמים של אשתו.
פעם, מזמן, נועם התחתן מיד אחרי הצבא, והחותנים שלו מכרו דירות כדי לקנות לזוג הטרי דירת שני חדרים, ולעצמם דירת חדר. אחר כך חלה אבי המשפחה ונפטר.
נועם ואשתו לשעבר נולדו להם שני ילדים, אחרי הגירושים היא נשארה בדירה עם בן זוגה החדש ושלושת הילדים, ונועם חזר לאמא. “נמאס לי, אמא, אני גר אצלך, עכשיו אני חופשי, נמאס לי מהכול! אני אסתדר, יום אחד אמצא דירה.” אבל זה לא קרה, כמה חודשים מאוחר יותר כבר הביא אליה חברה חדשה.
דבורה, חמותי, הייתה מביאה בכל שבת את כל הילדים מהנישואים הראשונים ומהשניים אלינו, הבית הפך לסוג של קרקס חלומי. בוקר אחד, אחרי עוד סופ”ש מלא ברעש, הרגשתי שאני מתעוררת בתוך עולם מוזר של בלגן אינסופי.
אחרי שנה אמרתי לדבורה שהיא חייבת למצוא פתרון לדירה. היא שוב פרצה בבכי, נהייתה היסטרית.
אז ניסיתי לדבר עם נועם שיגמר כבר את הסיפור ויצא מהדירה של אמא שלי. אבל הוא סירב בתוקף, אמר שיש לו ילדים ושכר קטן אין לו שקל לשכר דירה בתל אביב, מה אני רוצה ממנו.
ומה אני אמורה לעשות? לאחרונה הקשר ביני לבין דבורה התקרר מאוד. אפילו אין לי חשק לחזור הביתה מהעבודה. החלטתי לדבר עם עמיחי, אמרתי לו: “תסדר את כל הסיפור עם אמא שלך, או שאני מתחילה בהליך גירושין.”
המשפט הזה הכניס את עמיחי לטראנס. הוא לא יודע איפה אפשר לשכן את אמא שלו, הרי לא יזרוק אותה לרחוב.
אמרתי: שתיקח דירה שכורה, אנחנו יכולים לעזור ולשלם עבורה. דבורה הגיבה בצעקות אין סיכוי, היא לא גרה בשכירות! הציעה שאנחנו, במקום זה, נשכור דירת שני חדרים לנועם ולאשתו והילדים והיא, דבורה, חוזרת לגור איתנו.
ראיתי בזה חוצפה שאין כדוגמתה. הודעתי: “אם תוך שבוע את לא מוצאת משהו אחר, אני פשוט מוציאה לך את כל הדברים מהמזוזה ועד לעציץ, שתחפשי דירה לבד!” איזה אפשרויות עוד נשארו לי?
לא נראה לי שמישהו חייב לפרנס את נועם ומשפחתו, ובטח שלא לדאוג להם לקורת גג!
