תקשיבי, אני ממש רוצה לשתף אותך בסיפור חיי, אולי תביני אותי יותר טוב. גדלתי במשפחה ענקית באחד מהמושבים בארץ, הייתי השנייה מבין עשרה אחים. מגיל אפס היו לי ים של אחריות על הראש הייתי מבשלת, מכבסת, שומרת על האחים הקטנים, עובדת בגינה וגם עוזרת לדאוג לפרות ולתרנגולות. הייתי מותשת, לפעמים הייתי נרדמת עוד לפני שהראש היה נוגע בכרית.
כשנהייתי בגיל שמונה עשרה, ההורים שלי כבר התחילו ללחוץ עליי שאסדר חתונה, מבחינתם הייתי “פה מיותר” בבית והגיע הזמן לעבור הלאה. בלי לשאול אותי בכלל מה אני רוצה, הם סגרו לי שידוך עם בחור בן עשרים ושבע, קוראים לו עידו, מהעיר חיפה, שחי שם עם סבתא שלו שהייתה משותקת.
אחרי החתונה, עברתי אליו, ומצאתי את עצמי ממשיכה בדיוק את אותו סרט רק הפעם הייתי מטפלת בסבתא שלו במקום באחים שלי. עידו הפך למפרנס, אבל הוא היה מתנהג אליי נורא, צועק עליי ומזלזל על כל שטות וללא סיבה אמיתית. אחרי חצי שנה, סבתא שלו הלכה לעולמה ונשארנו רק שנינו.
לא עבר הרבה זמן ונולדו לנו בת ובן. הבת שלי תמיד הראתה לי חום ואהבה, אבל הבן שלי וואלה, אימץ את הדיבור המגעיל של אבא שלו כלפי. למרות כל מה שעברתי, מצאתי לעצמי פינה שקטה דרך תחביב שגיליתי במקרה כשהסתכלתי בטלוויזיה הכנת נרות ביתיים. החלטתי לנסות להפוך את זה למשהו רציני והשקעתי את כל החסכונות שלי בציוד.
עידו רק לגלג עליי, אבל הנרות שלי התחילו להימכר, ולאט לאט התחלתי להכניס כסף משלי. השנים עברו, הילדים גדלו, הבת נשארה קרובה אליי, הבן לא השתנה, והעסק רק התרחב. הצלחתי לחסוך יפה.
יום אחד קניתי לעצמי חצאית פשוטה, והוא לעג לי כל כך שזה טלטל אותי. פתאום עלה לי הסימון פשוט נמאס לי. הילדים כבר היו בני שלושים, אני עוד לא הגעתי לחמישים. אספתי את החסכונות שלי היה לי מספיק שקלים השכרתי דירה בתל אביב, ביקשתי גט מעידו, והמשכתי לפתח את העסק שלי.
כל מה שרציתי זה שקט ושלווה. לא עשיתי את זה משנאה, אלא פשוט כי הגיע לי חיים אחרים, טובים יותר.
