חברתי הטובה עינב כבר חמש שנים לא חוגגת את ערב ראש השנה. היא לא קונה עץ אשוח, לא מקשטת את הדירה שלה, ולא תולה שרשראות אורות צבעוניות. עינב אפילו לא טורחת לבשל משהו מיוחד לחג או לקנות מתנות בשביל בני המשפחה הרבים או החברים שלה. כשאנשים שומעים על היחס הזה שלה כלפי החג, הם באמת נשארים מופתעים מאוד. עינב לא סובלת מדיכאון או מבעיה אחרת, יש לה משפחה וחברים, אבל באיזשהו שלב היא החליטה שהיא לא חוגגת את החג הזה ומאז היא עומדת בהחלטתה כבר חמש שנים. מבחינתה, ה-31 בדצמבר הוא עוד יום רגיל בלוח השנה, היא לא מנסה לשכנע אף אחד שהגישה שלה נכונה, אבל גם לא מתכוונת לוותר עליה.
בהתחלה עינב דווקא פחדה להישאר לבד בליל ראש השנה האזרחי. לא היה לה בן זוג, ההורים שלה היו בנסיעה, והחברים האחרים חגגו בקבוצות רועשות. עינב נשארה לבדה בבית, אבל לא קרה שום דבר נורא באותו לילה. היא התקשרה מבעוד מועד לכל הקרובים לה ואיחלה להם חג שמח, הכינה לעצמה ארוחה טעימה ונכנסה להירגע באמבט מים חמים. באותו ערב היא הבינה סוף סוף את הפתגם ששולחן החג תוחם את איך שיראה כל השנה הקרובה. באותו ערב, עינב לא ביזבזה אנרגיה על בישולים וניקיונות, לא התרגשה במיוחד, לא מיהרה לשום מקום, ובסופו של דבר יכלה לנוח באמת גם בלי החברים וגם בלי האלכוהול.
גוֹמר החג גילה לעינב יתרון נוסף בגישה שלה היא לא בזבזה שקלים מיותרים על ההכנות. עץ אשוח, קישוטים, אוכל מיוחד ומתנות הכול עולה הרבה כסף בארץ. אבל אם לא חוגגים, אפשר בקלות להוציא את כל הסעיפים האלו מהתקציב החודשי.
גם זמן רב נחסך, כי אין צורך לבלות שעות בבישול או בניקיון יסודי. כל הדקות האלו שמוקדשות למראה ולבחירת בגדים לחג. לרוב, בליל החג, המארחות יושבות ליד השולחן כמעט בחצות, ומרגישות יותר עייפות מאשר נרגשות. בלי שום חלומות על מה יביא עמו השנה החדשה.
עינב גם חוסכת את כל ההתרוצצות המטורפת אחרי מתנות. היא לא דוחפת באף קניון או מרכז קניות, ולא מבזבזת חצי מהמשכורת שלה על מתנות לכל בני המשפחה והחברים. אם מחשבים כמה כסף מוציאים כולנו על מתנות בערב חג בקבוצה גדולה, היה יותר זול לנסוע לאיים הקנרים או דרום ספרד ולחגוג שם. בסוף, אפשר ליהנות מכל יום שרוצים ואת הסיכומים והתכנונים לשנה הבאה לעשות בראש שקט.
לא פעם מסכימים אנשים עם עינב אחרי ששמעו את כל הנימוקים שלה. לרוב, דווקא אלה שלא נותנים לה להשלים את ההסבר, ישר מחפשים סיבות נסתרות, כמו היא בטח לא יכולה להרשות לעצמה לחגוג מבחינה כספית.
אבל עינב לא שמה לב לכל המלעיזים. כשהיא תביא ילדים, בטח תעשה עבורם חג, עם עץ אשוח ומתנות וכל מה שצריך, אבל את הגישה שלה, היא לא מתכוונת לשנות. כל אחד ואחת מחליטים מתי ואיך לסיים שנה ישנה ולהתחיל שנה חדשה. כשרוצים כל יום הופך לחג.
יש לנו חבורה גדולה לחגיגות ראש השנה, אני דווקא אוהבת את כל ההכנות, את ההתלהבות, את השירים. אבל אני לגמרי מבינה את עינב. אם אמצא את עצמי לבד באותו יום, אני לא אתמוטט כנראה פשוט אנצל את הזמן לשקט, מנוחה והתרעננות.
