כשלמדתי באוניברסיטה וניסיתי לעבוד במקביל, לא היו לי הרבה שקלים לדברים רבים. אבל באותה תקופה הרגשתי מאושר, כי החיים היו פשוטים ולא היו לי דאגות מיוחדות. אשתי ואני שכרנו דירה קטנה בתל אביב ועדיין לא חשבנו על ילדים. בראש ובראשונה רצינו לקנות דירה משלנו, ורק אחר כך להביא ילדים לעולם. הורי כבר בגמלאות, ויש לי אחות צעירה ממני. אחותי גרושה ויש לה בן, אחייני, שהוא כבר תלמיד כיתה א’. במשפחה שלנו אף פעם לא היינו עשירים, אבל תמיד הסתדרנו לבד עם כל מה שהיה.
חשבתי שעשיתי את הבחירות הנכונות, ושהכול הולך להשתפר. לאחר שסיימתי את הלימודים, קיבלתי קידום בעבודה שלי. מוניתי לעוזר הראשי של המנהל, והתפקיד החדש בא עם העלאה משמעותית בשכר. מיד אני ואשתי החלטנו לקחת משכנתא ולעבור סוף סוף לדירה משלנו. ואחר כך, החלטנו לעשות את הצעד הבא אשתי בישרה לי כעבור חודש שהיא בהריון. התחלנו להתכונן ללידת הילד שלנו. כשהמשפחה שמעה על הקידום בעבודה, כולם שמחו מאוד עבורי.
אבל יחד עם השמחה התחיל גם הלחץ: הורי טענו שעלי לעזור לאחותי ולאחייני, שנשארו לבד. ואחותי טענה שאני האח הבכור, ולכן עלי לדאוג כלכלית גם להורים. הכסף שלי התחיל להיגמר מהר מדי פעם הורי ביקשו שאקנה להם טלוויזיה חדשה וגדולה, ופעם היה צריך לממן לאחיין שלי טיול יקר בבית הספר. אשתי החלה לכעוס ולהתמרמר, כי כעת היא בחופשת לידה ואין לנו מספיק כסף כי רבים מדי בונים על המשכורת שלי. אני מבין שעלי להציב גבולות למשפחה שלי, כדי שלא אעבוד כל החיים רק כדי לממן לאחרים, במיוחד כשאני צריך לדאוג לילד שלי שממש עוד מעט נולד. בגדי תינוקות בישראל הפכו ליקרים מאוד…
החיים לימדו אותי שגם אם צריך לעזור, חשוב לשמור על איזון. משפחה זה ערך עליון, אבל חובה גם לשים גבולות ולא לשכוח לדאוג לעצמך ולקרובים אליך ביותר. בסוף, רק כך אפשר לבנות עתיד בטוח ושמח לכולם.
