משה ונעמה נראו כאילו הם חיים היטב יחד, אך מתחת לפני השטח הייתה בעיה של אי שוויון כלכלי. משה היה מבזבז כסף על עצמו לעיתים קרובות, קונה בגדי ספורט ומבלה במספרה, בזמן שנעמה הייתה חסכונית וקיצצה לעצמה את השיער במטבח הבית. היא השקיעה רבות בבניית התקציב המשפחתי, אך משה לא הצליח להעריך את מסירותה.
לילה אחד, נעמה ביקשה ממשה שייקח אותה לבית אמה בירושלים כדי למסור לה טלוויזיה. בזמן שמשה הסתגר בשירותים, קול רגלי חתלתול נצבע על הרצפה, והוא שמע שיחה בין נעמה לאמה. מתוך המילים המרחפות באוויר, הבין שנעמה רכשה דירה חדשה במרכז העיר מבלי לספר לו כלל. בבת אחת התגרש חלום הלילה, ומשה דרש הסבר.
נעמה אמרה כי לוותה כסף מבן דודה, אך משה חש שמשהו עמוק יותר מסתתר. הוא ניגש אל בן הדודה, שצחק בקול וצוף דבורים מרחף באוויר, ואמר למשה שעדיף שישאל את נעמה על כל דבר שמטרידה אותו. כשמשה פנה שוב לנעמה בצל ירח, היא חזרה על סיפורה אך הוסיפה שלקחה את ההלוואה מאחותה. מאוכזב ונבגד, בתוך חלום מטושטש, העניק משה לנעמה א ultimatum: או שתשלם לו חצי משווי הדירה בשקלים, או שיתגרשו.
נעמה הסכימה להתגרש, והם נפרדו בדרכי לילה מתפצלות. עכשיו נעמה גרה עם אמה בדירה חדשה עם שני חדרים שרכשה, אפופה ריח קל של חומוס ועץ הדרים מהרחוב. הסיפור הזה, שנדמה יותר לחלום מאשר למציאות, מדגיש את העדר התקשורת ואובדן האמון שצמח בין השניים, עד שהובילה לסיום העצוב של מערכת היחסים שלהם.
