יצאתי עם בחור בשם גיא. בחור נדיב, עם ערכים ישנים, שמאמין באהבה אמיתית. הוא תמיד מלווה אנשים לתחנת הרכבת, מאכיל חתולי רחוב בגינה הציבורית. יש לו מראה מרשים, דירה משלו ברמת גן, רכב פרטי, ותפקיד מכובד בהייטק.
הרגשתי בת מזל שהוא בחר בי להיות אשתו לעתיד. בזמנו באמת חשבתי שאני הבחורה הכי ברת מזל בארץ. החברות שלי קנאו בי, וכולן חזרו ואמרו באותה נשימה: “תשמרי עליו, אל תפספסי גבר כזה”.
ניסיתי באמת לא לאבד אותו, וגם הוא החזיק חזק בי. אבל האושר שלי לא החזיק הרבה זמן.
יום אחד גיא חזר הביתה מהעבודה עצבני, מסתכל רק על הרצפה. ניסיתי להבין מה קרה במשך שעה ארוכה. לבסוף הוא גילה לי שפגש במקרה את בעלי לשעבר. חשוב לציין אין לי שום קשר שם, אפילו לא תמונה שלי איתו, גיא לא הכיר אותו ואפילו לא ידע איך הוא נראה. כנראה גיא הוא זה שחיפש את המפגש הזה, למרות שהוא טוען שזה היה מקרה. אבל הפגישה הזו הייתה רק ההתחלה.
נניח שזה באמת קרה במקרה והוא איכשהו זיהה אותו. גיא בעצמו פנה אליו והתחיל איתו שיחה. עישנו יחד סיגריה בחצר, והשיחה עברה מהר מאוד אליי. אף פעם לא הסתרתי דבר מגיא, רק תהיתי על מה הם יכולים בכלל לדבר. להגיד שהייתי בהלם זה בקושי תיאור. גיא הודה בעצמו שהוא לא היה צריך לעשות את זה אבל הוא בכל זאת היה שם. הסתבר שהוא שאל את בעלי לשעבר עליי: איך אני, מה הטבע שלי, למה נפרדנו, וכל מיני דברים מהסוג הזה.
פרצתי בבכי. בעיני, זו בגידה להיפגש עם בעלי לשעבר כדי לברר עליו משהו מאחורי הגב שלי. הרי אני פה, יכולה לענות על כל שאלה שיש לו. זה לגיטימי לעשות דבר כזה? זה בסדר? למה, גיא?
בעלי לשעבר, מן הסתם, אמר כל מיני שטויות עליי. וגיא בתמימות שאל אם זה נכון. למה אני צריכה להתחיל להסביר ולמצוא תירוצים למשהו שלא קרה? הוא שמע שטויות, ואני עכשיו אמורה להסביר ולנקות את שמי?
פתאום הבנתי שאין בי יותר כבוד כלפי האדם הזה. אני עוד יכולה להבין סבתות שיושבות על הספסל בשדרה, מרכלות ומעבירות ביקורת על כל עובר אורח. אבל אלו סבתות. אתה גבר! למה אתה הולך לאסוף מידע מאחורי הגב שלי? הרי אתה בחרת בי, אנחנו חיים ביחד. מעולם לא נתתי לך סיבה אחת לחשוד בי או לא לסמוך עליי. עבורי זה היה מעשה נבזי, נמוך, ולרגע איבדתי כל חשק להיות איתו. לא הייתה לי שום סליחה בלב למשהו כזה. בגידה כזו אי אפשר לסלוח.
תמיד חשבתי שאם מישהו היה אומר מילה רעה על בת הזוג של גבר, אז לכל הפחות הגבר היה נעלב או מתעצבן. ובמקרה הקיצוני אולי אפילו רב. אבל ללכת ולשאול בכוונה את האקס שלי, לחפש סיפורים מאחורי הגב את זה אני לא מסוגלת להבין.
אז ככה, החתן המושלם גיא ירד בעיניי לגמרי… בדיוק אז נזכרתי במה שאמרו תמיד הדור הישן: במשפחה צריך להיות קודם כל כבוד. אני מעולם לא הצלחתי להגיע לקיצוניות, אבל רכילות של גברים זה כבר יותר מדי בשבילי. לגבר מותר לטעות, להישבר, אפילו לבכות, להסתבך. אבל להתנהג ככה, ולהאמין לכל רכילות לעולם לא.
