אחי תמיד היה בחור ביישן מאז שהיה ילד קטן. השנים חלפו, ושום דבר לא השתנה. גם בבית הספר, כמעט לא היו לו חברים, למרות שדוד היה בחור טוב לב ונעים הליכות. האופי הסגור שלו גרם לכך שהוא בקושי דיבר עם בנות, שלא לדבר על להכיר מישהי באמת. באוניברסיטה, כל החברים שלו היו בנים בלבד. הבחורה שמצאה חן בעיניו הכירה מישהו אחר, כי דוד לא העז לגשת אליה ולהביע את רגשותיו. למרות שבתחום האישי היה חסר מזל, בקריירה הכל הלך לו מעולה.
אחרי שסיים את הלימודים, דוד מצא עבודה טובה, קנה דירה משלו בתל אביב, והתחיל לעזור גם למשפחה. השנים התגלגלו, והוא עדיין לא מצא מישהי מתאימה. אפילו ניסיתי לשדך לו חברות שלי, אבל הכל היה לשווא. הבנות כולן אמרו אותו דבר “אין לי בכלל על מה לדבר עם דוד”, למרות שהוא באמת בן אדם ראוי ואדיב. אבל פתאום הופיעה בחורה אחת שכן הצליחה לכבוש את ליבו של אחי. דוד היה פשוט קורן מאושר.
לגבי עצמי אני מעדיפה להיות לבד מאשר להיכנס לזוגיות מהסוג הזה. הבחורה החדשה שלו, אילת, עובדת כמוכרת בסופר ברמת גן, ויש לה שני ילדים מנישואים קודמים. אין לה תואר ראשון, וגם לא דירה משלה. אין לי מושג מה דוד מצא בה. כשהוא הביא אותה בפעם הראשונה לארוחת ערב אצל ההורים, אמא כמעט התעלפה במקום, ולאחר מכן ביקשה מהאורחת לעזוב את הבית. הלב שלי באמת כואב על דוד. הוא היה בודד כל כך הרבה שנים, וכשהוא סוף סוף מצא מישהי, היא פשוט לא מתאימה לו. דוד מסרב להקשיב להורים שלי. אהבה עיוורת, כנראה. אני רק מקווה שהוא יתעורר ויבין שטעה, ויעזוב אותה.
איך אצליח לגרום לו להבין?
