אמא שלי כבר כעסה עליי כששמעה שהוזמנו על ידי קרובי המשפחה של בעלי לבלות אצלם בקיץ. הם גרים ליד הים, והיו שמחים לארח אותי ואת בתי לכל הקיץ. ברור שרציתי לנסוע הרופא המליץ לנו לקחת את הילדה לים בקיץ, כדי שלא תחלה לעיתים קרובות במהלך השנה.
אבל אמא שלי בוכה שזה בלתי מתקבל על הדעת, כי בקיץ העבודה בגינה מרובה והיא לא מסתדרת לבד. היא סומכת מאוד על העזרה שלי, ומאשימה אותי שגם בשנה שעברה לא עזרתי לה מספיק. וזה נכון בשנה שעברה הילדה הייתה רק בחיתולים, ולא היה לי פנאי לטפל בגינה של אמא.
עוד כשהייתי בתיכון כבר נמאס לי מהגינה של אמא. בזמן שכולם בילו בים, טיילו והיו בחופשה, הייתי צריכה ללכת כמעט כל יום לגינה שלנו, עם רשימת משימות לעשב, להשקות ולעבוד בלי סוף. ההורים שלי עבדו והיו יכולים לבוא רק בסופי שבוע, ולי היה זמן פנוי אז למה שלא אטפל אני בגינה?
בעוד שאר הילדים השתעשעו, שיחקו ושחו, אני עבדתי בגידולים. הכל רק כדי שאמא, שתופסת את השתילים האהובים עליה, תוכל להעיר לי כל סוף שבוע שעשיתי הכל לא נכון.
באוניברסיטה רציתי להרוויח קצת כסף בקיץ, וגם על זה קיבלתי תוכחה חדשה.
כשהתחתנתי, אמא ניסתה לגרור גם את בעלי לעבודות הגינה שלה, אבל הוא בא כמה פעמים, הבין שהעבודה לא נגמרת לעולם ולא רואה בה תועלת, וסירב בנחישות. אמא נעלבה אז כל כך, כי לטענתה מגדלים את הירקות גם בשבילנו, אבל בעלי טען שמעדיף פשוט לקנות כל מה שצריך בסופר זה קל וזול הרבה יותר מאשר לעבוד בגינה של אמא כל שבוע.
גם אני לא באתי כל כך הרבה למרות שאמא שלי הייתה מנג’סת לי על זה. אחר כך נכנסתי להריון והבעיה פשוט נפתרה. לא יכולתי להמשיך לעבוד בגינה כשסבלתי כל כך מהחום.
אחרי שנולדה הילדה פסחתי לגמרי על עונת הגינה, למרות שאמא ניסתה לרמוז שאולי אפשר איכשהו לשלב. אבל אפילו היא הבינה, שעם תינוק כזה שום דבר לא יעבוד. אבל היא כבר תכננה את השנה הבאה.
ההגיון של אמא היה שעד אז הילדה תגדל, יהיה אפשר להישאר איתה בתורות, ואני אוכל סוף סוף לעזור בגינת הירק שלה.
וגם הילדה תרוויח מזה, בעיר הכל מזוהם, הירוק מלא אבק, אבל בכפר אוויר צח ושמש, נקנה לה בריכה קטנה, נשים שמשיה, ותוכל להשפריץ במים”, חלמה אמא בקול.
הרעיונות של אמא לא ריגשו אותי, אבל שתקתי כדי לא לפתוח מריבה. היו לי תכניות אחרות לגמרי.
במהלך חנוכה, באה לביקור חמותי, ביחד עם אחותה הדודה והסנדקית של בעלי, שהוא קשור אליה מאוד ורואה בה אמא שנייה. הדודה ובעלה גרים ליד הים, בית פרטי משלהם. יש להם בן מבוגר שכבר נוסע לעבוד בחו”ל, כך שכרגע גרים לבד.
הוזמנו ללמוד אצלהם בים בקיץ, כמובן ללא תשלום. הם אמרו שישמחו מאוד אם נבוא לגור אצלם לתקופה.
בהתחלה חשבתי שזו רק נימוס, אבל אחר כך הדודה התקשרה כמה פעמים והזכירה שאנחנו מחכים. בעלי, כמובן, לא יכול לקחת חופש לכל הקיץ, אבל שבוע בתחילת הקיץ כדי להביא אותנו ושבוע בחזרה בסוף זה לגמרי אפשרי.
רצינו מאוד לטוס לים, בנוסף לרופא שהמליץ לנו וזה חשוב כי הילדה תתחזק ולא תחלה כל כך בחורף. אז הסכמתי. ורק אמא שלי קלקלה הכל.
מיד הפך הים למסוכן, ומה פתאום אני הולכת לזרים, הרי הגינה שלה בריאה לא פחות לילדה. היא נזכרה שבעונה שעברה עבדה שם לבדה. ההחלטיות שלי לנסוע הכעיסה אותה אפילו יותר.
כי באמת, מי בוחר בגינה על פני הים? במיוחד כשאנחנו לא צריכים כלום מהגינה של אמא. אנחנו קונים הכל במרכול, והריבות והכבושים של אמא עוד עומדים במחסן בכמויות, אנחנו כמעט לא אוכלים זה פשוט לא בשבילנו.
לפעמים בחיים צריך לדעת לבחור בין מילוי ציפיות של אחרים לבין הצרכים והאושר של עצמך ושל ילדייך. בסוף, הבריאות והשקט הנפשי של המשפחה שלנו חשובים יותר מההרגלים הישנים של ההורים.
