בעלי היקר עדיין נשוי לאשתו ויש להם בת.
אני מאוד אוהבת את בעלי. אנחנו יחד כבר מעל שבע שנים ויש לנו בן בן שש. בעלי מבלה הרבה זמן עם הבן שלנו, לוקח אותו לעיתים למוסך שלו או לטיולים ברחבי הארץ. הוא דואג לי לפעמים מביא לי פרחים סתם ככה, או מתכנן לנו ערב רומנטי בתל אביב. החיים שלנו רגילים אנחנו משפחה מאושרת.
לאחרונה לקחנו הלוואה קטנה מההורים שלנו וקנינו את הדירה הראשונה שלנו. אני דואגת לבית שלנו, אוהבת כשנקי, מסודר ושהבית מתמלא בריח עוגה טרייה. אני עובדת בסתר, אבל מרוויחה מספיק כדי לחיות בכבוד. יש לי תוכניות גדולות לבית הזה ואני באמת רוצה לגרום להכול להתגשם!
אני עובדת במספרה ויש לי המון לקוחות פרטיים. גם לבעלי יש פרנסה טובה. אנחנו לא פזרנים, אבל כשיש לנו מטרה לקנות משהו או לצאת לחופשה אנחנו יודעים לחסוך. שקלנו לקנות בית במושב, אבל החלטנו לחכות עם זה.
אני מסתכלת על החיים שלי, ומעבר לקשיים הקטנים, אני מאושרת. הכרנו מאוחר, אבל תמיד אמרתי לכולם שכנראה חיכיתי לגבר כזה.
בעלי שומר על קשר טוב עם הבת שלו, עוזר לה כלכלית ושומר על קשר גם עם ההורים של אשתו כי הבת שלו גרה אצלם. מה קרה לאשתו ומה מצבה לא עניין אותי.
לא לקחתי אותו בחזרה למשפחה שלו הוא היה פנוי, גר לבד. אבל מה שמדאיג אותי יותר ויותר, זה שהוא עדיין לא התגרש מאותה אישה. בעבודה, כששואלים אותי למה אנחנו לא מתחתנים, אני עונה שאנחנו דוחים את זה קצת. הכול באמת בסדר בינינו, והנישואים עצמם הם רק פורמליות.
לאחרונה אימא שלי ביקשה ממני לתת לו אולטימטום אם הוא רוצה להישאר איתי, הוא צריך להציע לי בקרוב. זה נראה לה מוזר שהוא רשמית עדיין נשוי לאחרת. לכאורה, לאישה ההיא יש את כל הזכויות, ולי רק את האחריות. למרות שרק עברנו לדירה החדשה, מבחינה חוקית היא שייכת לה. איך קוראים למבנה המשפחתי הזה?
בסוף הבנתי, שלפני שאנשים מתעסקים בניירות ובסטטוסים, צריך לדבר על אמון וכבוד. אסור לתת לפחד או נוחות לדחות החלטות חשובות. רק כשחיים ביושר ובאהבה אמיתית, אפשר להיות באמת חופשיים ומאושרים.
