רוצה את בעלי? קחי אותו! אמרה אשתי בחיוך לאשה זרה שהופיעה בפתח הבית.
חיכיתי לרגע, יעל! מישהו מצלצל בפעמון. אתקשר אלייך שוב אחרי שאגלה מי בדלת ומה הוא רוצה, אמרה נועה, מסיימת בחוסר רצון את השיחה עם חברתה מילדות. יעל סיפרה לי בפירוט משעשע על מסיבת יום ההולדת של חמותה, ונועה צחקה בלי הפסקה, כאילו היא שומעת סטנד-אפ.
נועה צעדה לעבר הדלת, הציצה בעינית ונדהמה. ציפתה לראות שכן, הרי קשה לזרים להיכנס לבניין הממוגן שלנו. אך מול הדלת עמדה אישה צעירה, נראית מוזר למדי, שלא זיהתה בעבר.
היא החליטה לא לפתוח. עדיף להימנע ממפגשים עם זרים, במיוחד בימים כאלה שנוכלות בכל פינה. נועה מחזיקה עיקרון פשוט: לא לדבר עם אנשים לא מוכרים. נוכלים רק מחפשים אנשים תמימים אבל היא לא אחת מהם.
היא הרימה את הטלפון כבר להמשיך את השיחה עם יעל, ואז הפעמון שוב צלצל. האישה בחוץ הייתה עקשנית, משוכנעת שמישהו בבית ונחושה לקבל תשובה.
נועה הייתה לבדה בבית; בעלה, איתי, נסע לעזור לחבר בגינה. היא חזרה אל הדלת, הציצה שוב בעינית, ובחנה את הזרה ביתר תשומת לב.
משהו בה נראה מוזר ועצוב, אבל נועה לא הרגישה בסכנה.
מה כבר יכול לקרות אם אפתח ואגיד לה ללכת? אחר כך אוכל לחזור לסוף השבוע שלי בשקט, חשבה לעצמה. בטח הלכה לאיבוד, או מנסה למכור לי משהו שטותי.
נחושה, פתחה נועה את הדלת. האישה במסדרון התיישרה, סידרה בחוסר נחת את השיער לפני שדיברה.
שלום! את נועה, נכון? שאלה, משחקת עם הצעיף שעל צווארה. ברור שאת נועה… למה אני בכלל שואלת?
מעניין, חשבה נועה. הנוכלים היום ממש מתקדמים. אפילו את שמי היא יודעת.
מי את ומה את רוצה? את פה כבר חמש דקות. לא הוזמנת, אז תגידי מה יש לך או תלכי, אמרה נועה בתקיפות.
איתי כאן? שאלה הזרה במפתיע.
נו באמת! חשבה נועה, חשדנית. גם את שם בעלי היא יודעת. ברור שהכינה את עצמה.
בשביל איתי הגעת? ביררה נועה, וחיפשה לומר משהו מוחץ.
לא, באתי אלייך. ואם איתי בבית יהיה לי יותר קשה, ענתה האישה בכנות לא מתרגשת.
קשה לך? מה קורה פה? תהתה נועה, מסתקרנת.
הוא לא בבית. מה את רוצה?
אולי עדיף שניכנס. זה נושא מוזר למסדרון, הציעה הזרה, והפכה להיות נועזת יותר.
אין מצב! אני לא מכירה אותך ולא מכניסה זרים. תגידי בקצרה מה יש לך, פסקה נועה.
באמת תרצי שנדבר על הפרטים האינטימיים של הקשר שלי עם איתי פה, מול הבניין? חייכה האישה בחצי לגלוג.
מה? איזה קשר? קראה נועה, מופתעת מקולה.
נועה, הכל בסדר? למה את צועקת? שאלה הגב’ לוי מהדירה ממול, שיצאה מהמעלית.
אה, שלום גב’ לוי! הכל נהדר. איך מזג האוויר בחוץ? ניסתה נועה להסיח את דעתה.
נראה שעוד רגע ירד גשם, ענתה השכנה, אבל נשארה להאזין בסקרנות.
כנסי, פלטה נועה בסלידה, וסימנה לזרה להיכנס.
האישה סקרה את הדירה בסקרנות, מבטה עובר מפריט לפריט.
יש לך חמש דקות. דברי, קבעה נועה ומנעה ממנה להיכנס פנימה. זה לא מוזיאון פה.
שמי תמר, התחילה הזרה, פושטת את מעילה. איתי ואני מאוהבים.
איזה קלישאה! קטעה אותה נועה בלגלוג. לא יכלת לבחור משהו פחות משעמם?
מה קלישאה? אנשים מתאהבים קורה. את לא האישה הראשונה שממנה הבעל עוזב, השיבה תמר בביטחון, מנסה לעבור על פניה של נועה.
ואת בטוחה שהוא כבר לא אוהב אותי, אוהב רק אותך? חייכה נועה בציניות.
מאה אחוז! אחרת לא הייתי כאן, ענתה תמר בנחרצות.
אז הבעיה שלך היא שהוא לא אוהב אף אחד. הוא פשוט לא יודע איך. טעית, חמודה, ענתה לה נועה בשקט.
תמר ניסתה לשכנע, אבל בדיוק אז הדלת נפתחה ואיתי חזר…
…הוא עמד בתדהמה, כשמצא אשה זרה במסדרון.
תמר? מה את עושה פה בשבת? זה קשור לעבודה?” שאל בפליאה.
לא, היא כאן בשבילך, מיהרה נועה להתערב, נהנית מהמצב.
בשבילי? מה זה אמור להיות? קרה משהו במשרד? תהה איתי, מבולבל.
לא, חמודי. היא רוצה לקחת אותך ממני. לגמרי, חייכה נועה, מחווירה אירוניה.
תמר, נבוכה, לקחה מיד את המעיל ויצאה באי שקט.
את כבר הולכת? ומה עם איתי? לא זה מה שרצית? אני בעצמי אשמח להעביר אותו הלאה, צחקה נועה, מחייכת.
אבל תמר כבר נעלמה מהדלת מבלי לומר מילה נוספת.
מה כל הסיפור הזה היה? שאל איתי, מבולבל לחלוטין.
אתה תספר לי! למה האישה הזאת הופיעה, דורשת גט וטוענת שתעבור איתך דירה? שילבה נועה ידיים בתהייה.
את רצינית? אין לי מושג על מה מדובר. היא התחילה להתנהג מוזר במשרד, אבל לא עשיתי שום דבר שיתן לה תקווה. נמאס לי מהשטויות האלה. זוכרת שהבטחתי לך?
טוב מאוד. כי אתה יודע, איתי אני לא סובלת דברים כאלה. אבל באמת, חלק מהנשים היום יעשו הכל לסדר לעצמן את החיים, אמרה נועה ונעה ראשה.
איתי הוריד נעליים ופנה למטבח, בעוד נועה נותרה מהורהרת רגע. היא הבטיחה לעצמה לא לתת לחוסר שקט כזה לחדור לביתם. בעל כורחה חייכה לעצמה על כמה לא מוצלח היה התכנון של תמר.
ברור שגם כשאחרים מנסים לפגוע, הקשר שלנו חזק יותר משחשבנו.
וכך למדתי שזה לא משנה מה ינסו אחרים הבית וכל מה שבניתי בו, יישאר בטוח כל עוד לא אתן לזר להיכנס פנימה, לא בגוף ולא בלב.
