בעוד הילדים והנכדים שלי מתגוררים בדירת שלושה חדרים צפופה בלב תל אביב, ההורים של החתן שלי נהנים להם בחלל רחב, דירה משופצת ויוקרתית בצפון העיר.
הבת שלי התחתנה, אבל למרבה הצער לא התברכנו בחתן או חמות וחם שאפשר באמת לסמוך עליהם. אנחנו נותנים הכול לילדים, אבל מצידם של ההורים שלו שום דבר. שמונה שנים עברו מאז החתונה, ואנחנו ממשיכים להתמודד עם אותה משפחה מרוחקת.
כשעלתה סוגיית הדיור, הורי החתן תפסו צד מיד: “זה לא ענייננו”. אין להם שום רצון לעזור. נאלצנו לעזוב את הדירה שלנו, שהייתה חמימה ונעימה, קירות עבים, קירות אבן ירושלמית, כדי לממן דירה לילדים. זה לא היה מה שרצינו הדירה שלנו הייתה בית, בטחון, זיכרונות. אבל מה אפשר היה לעשות? הכי חשוב שיהיה לילדים שלהם מקום משלהם. השיפוץ, הרהיטים, הכול הכול יצא מהכיס שלנו. ההורים שלו לא נשמעו, לא עזרה ולא נכונות.
אני גם עוזרת עם הנכדים. הבת שלי עכשיו בחופשת לידה עם הקטן, והגדול כבר בכיתה א’, אז אני המסיעה אותו עם הרכב כל בוקר לבית הספר. בלתי אפשרי לצפות מהבת שלי לקום עם שני ילדים, להלביש, להוציא, להסיע, ותוך שעה להיות מוכנה לעבודה. אז אני והסבא שלה חולקים בינינו, כל אחד לוקח יום, משתדלים להקל עליה כמה שאפשר.
ואילו ההורים של החתן יושבים מן הצד כאילו כלום. אין להם חלק במאמץ. מסתכלת עליהם ולא מבינה, איך סבים יכולים להיות כל כך אדישים?
כך זה היה מאז ומתמיד. תארו לכם לא לתמוך בבן שלכם לחתונה בפרוטה אחת. לפני החתונה התקשרתי, אמרתי הילדים מתחתנים, בואו נדבר, נבנה יחד עתיד עבורם. והם ענו, בקור רוח:
“ומה אם הם יתגרשו בתוך חודש? שבעים אחוז מהזוגות מפרקים את החבילה בשנה הראשונה אלו הנתונים!”
ולבסוף, אני ובעלי הפקנו את החתונה ונתנו לזוג דירה קטנה. הם הופיעו כאורחים זרים והכניסו מעטפה, בקושי 500 שקלים בפנים.
עם כל זה לחתן היה עוד דרישות.
רכשנו להם דירת שניים וחצי חדרים, שהספיקה לשני אנשים. היום כבר שני ילדים, ברור שכולם דחוסים מעל ומעבר.
אני חושבת שהחתן שלי היה צריך להראות יותר יוזמה. אמרתי לו: “אם אתה לא מצליח להרוויח מספיק, אולי הוריך ירימו תרומה קטנה?”
אבל הוא: “אני לא יכול לבקש מהם!”
עניתי: “אני אעלה את זה מולם אם תרצה.”
אבל הוא ממש אסר עלי להזכיר זאת.
נדהמתי מהעמדה שלו. אז, מלהטריד את ההורים שלך מתבייש, אבל לקחת מההורים של אשתך אין שום בעיה. שמונה שנים שהוא יונק מאיתנו. למה שלא ילך וירוויח בכוחות עצמו? אנשים מצליחים, רוכשים דירה, מתקדמים. אמרתי לו אתה צעיר, תמצא הזדמנות. תחפש משרה נוספת, תיסע לעבוד קצת בחו”ל.
אותו דבר עם הבת שלי; היא כבר מתחילה להתלונן שאני מתערבת. הוא טוען, “ההורים שלי לא ישתנו, כך הם, לא יעזרו”.
אני כועסת. הם חיים בשפע, נוסעים לצימרים וספא, ואתה אסור להגיד להם כלום? החתן שלי, כנראה, מתיר להם הכול. איזה בן מסור! הלוואי שהיה אכפת לו קצת גם מההורים של אשתו.
