לא יצא לי להתחתן, וגם אין לי ילדים. כך התגלגלה לי החיים שלי, מוזר אולי, אבל אלה הם דרכי. עכשיו אני בת 57. לאחרונה חגגתי יום הולדת, רק אני ואמא שלי היקרה. לא היה לי את מי להזמין אין לי חברים, וגם לאמא שלי ולי אין קרובי משפחה נוספים.
אנחנו גרות יחד ותומכות זו בזו תמיד. אמא שלי כבר בת 86. אני לא יודעת מה אעשה כשהיא לא תהיה איתי, אבל כרגע היא מרגישה טוב מאוד! למרות הגיל והבריאות שמעט מתערערת, היא לא מוותרת ואפילו יוצאת לטיולים לבד.
אני כבר בפנסיה, אבל ממשיכה לעבוד כי הקצבאות שלנו לא מספיקות בשביל חיים נורמליים. אבל אני לא מתייאשת, ושמחה שיש לי את אמא היקרה שלי לצדי. הרי יש אנשים שחיים הרבה יותר קשה בלי דירה, בלי קרובים ובלי שקל בכיס.
אנחנו חיות בשקט ובשלווה. בערב אנו שותות תה, סורגות יחד, צופות בסדרות ובסרטים שאהובות עלינו. בסוף השבוע אני אופה עוגות ומזמינה את השכנים אלינו. הם מספרים לנו על משפחותיהם, אני שמחה בשמחתם ומתפללת שגם אנחנו נזכה להתרחק מכל מכשול.
ככה עוברים חיינו. אני רוצה שהחיים האלה ימשיכו עוד הרבה עבורי ועבור אמא שלי. למדתי ששקט נפשי ושיתוף פשוט עם מי שאוהב אותך הוא שווה יותר מכל עושר בעולם.
