תקשיבי, אני חייבת לספר לך משהו שקרה למשפחה של רותם. רותם התייתמה כשהייתה בת ארבע. היא בכלל לא זוכרת איך אמא שלה נהרגה כשהשכנה פגעה בה עם הרכב. אבא שלה ממש הקריב את החיים שלו למענה. היה לו חיים קשים, הוא הזדקן מוקדם והיה בקושי שורד. רותם אף פעם לא ביקרה את אבא שלה, אפילו אחרי שהתחתנה והתחילה את החיים שלה. היא הייתה מתקשרת פעם ב… אבל בעלה תמיד התנגד שהיא תבזבז שקל אחד על “ההוא”. אבא של רותם באמת בנה על העזרה שלה בזקנתו. השכן צבי אמר לו: “לך לבית משפט, תבקש מזונות, רותם לא תחשוב עליך אחרת”.
נפגשו בבית המשפט, ורותם ממררת בבכי:
אבא! כל כך התעייפת מלחכות לי שבסוף הלכת לבית משפט?
רותם, אין לי כסף ללחם כבר יומיים. באמת חשבתי שאת תשמור על ההבטחות שלך… אולי טעיתי בגידול שלך…
רותם ענתה לו: אתה יודע שיש לי עבודה, ובעלי קונה לך אוכל ושולח לך כסף! ברגע הזה בעלה, גלעד, מתערב:
תפסיק כבר למרוח אותנו. אני שולח לך מזומן כל חודש, לא הייתה אמורה לבזבז את זה על שטויות.
רותם התחילה לבכות והסתובבה הצידה, אבל אבא שלה אמר:
יש לי משהו חשוב להגיד לך, רותם.
רותם הסתובבה.
כשהאמא שלך עוד הייתה בחיים, פעם חזרתי מהעבודה והיא ישבה במטבח, טרודה. ליד רגליה הייתה חבילה קטנה. זה הייתה ילדה. אשתו מצאה אותה בתוך קופסה ליד מחסני ההסעות. החלטנו לגדל אותה כבת שלנו. רותם, זו היית את. תמיד אהבתי אותך כמו ילדה שלי. סלחי לי, מתוקה.
בסוף אבא של רותם ויתר על התביעה. התברר תוך כדי שבעלה של רותם בכלל לא ביקר את אבא שלה אף פעם, וכל הכסף הלך לבילויים, הימורים ונשים. רותם נפגעה ש”בזבזה” שנים עם מישהו כזה, ועברה לגור עם אבא שלה. עכשיו הם ממש מאושרים.
