אחותי עסוקה בקריירה שלה, כל כולה במקצוע ובשאיפה להצליח, אומרת רבקה. היא בת 40, רווקה וללא ילדים. כבר קנתה לעצמה דירה בתל אביב ויש לה רכב חדש. אנחנו בקשר די נדיר, וגם עם ההורים שלנו היא בקושי מדברת, אבל היא מצפה מהם למשהו.
רבקה והאחות הגדולה שלה תמיד היו רחוקות, עוד מהילדות, בגלל הבדל בולט במראה ובאופי. רבקה היא רגועה, ביתית, התחתנה בגיל צעיר, יש לה שלושה ילדים, והיא מתרכזת בגידול המשפחה וניהול הבית. לעומתה, אחותה הגדולה מאוד שאפתנית וממוקדת, עבדה קשה כל חייה כדי להגשים מטרותיהם. היא נוסעת הרבה לכנסים ולפגישות עבודה, מה שגורם לכך שעם המשפחה היא מדברת בעיקר רק בחגים ובאירועים אצל ההורים.
רבקה שומרת על קשר קרוב עם הוריה, שגם עוזרים לה בגידול הילדים, לוקחים אותם לאירועים שונים, ומארגנים ימי הולדת וחגים בנוחות בדירה הגדולה שלהם עם שלושה חדרים במרכז רמת גן.
היום רבקה ומשפחתה מתגוררים בדירת חדר קטנה. ההורים שלה הבינו שצפוף להם מאוד עם שלושה ילדים והתחבטו רבות מה לעשות. בסוף, החליטו להציע לרבקה להחליף דירות – לתת לה את הדירה הגדולה שלהם בתמורה לדירת החדר שלה. הדירה הקטנה לא מתאימה להורים, והם בעצמם לא מצליחים להרחיב אותה או לקחת משכנתא בזכות משכורת אחת בלבד של בעלה של רבקה. הם רצו לעזור לרבקה ולמשפחתה על ידי החלפת הדירה והעברת הבעלות מיידית על שמה.
אולם הם לא ציפו לתגובה של אחותה הגדולה. היא התרגזה ואמרה: אז כל הדירה עוברת לרבקה, ומה איתי? אני לא הבת שלכם? אמא ניסתה להרגיע: יקירה, תביני אותנו. את לא פחות חשובה לנו. השגת הכל לבד, ואם תרצי משהו גדול יותר, אנחנו סומכים עלייך שתצליחי גם בזה. המצב של רבקה דחוף יותר יש לה ילדים ומשפחה, היא גרה בדירת חדר. את כבר מסודרת. למרות ההסבר, האחות הגדולה הרגישה מקופחת, והגיבה בתחושת מרירות. רבקה התערבה: היא מתנהגת כמו ילדה שלא קיבלה שוקולד. אמא צודקת, אנחנו צריכים את הדירה יותר. לה יש הכל; רוצה עוד טיול לבנגקוק? וגם היא התרחקה, לא עונה לטלפונים שבועות שלמים. התנהגות אגואיסטית.
השאלה היא: האם האחות הגדולה אכן אגואיסטית בכך שהיא מתעלמת מהצרכים של רבקה ומשפחתה, או שמא העצמאות והזכות שלה בתור בת דורשת התייחסות לדירה משלה?
