הכול התחיל באותה בוקר של שבת, אי שם בשבע. נעמה ובעלה שבו מהעיר מאוחר בליל שישי, כל שנפשם חשקה בו היה לישון בנחת. אבל הדממה הופרה בצלצול טלפון מסבתא שושנה, אמו של בעלה של נעמה, שהזמינה אותם אל המושב למנגל משפחתי. למרות שניסו להתחמק ולהישאר בבית, סבתא שושנה לא ויתרה, וטענה שכבר השרתה די בשר לכל בני המשפחה. כל ניסיון להתנגד היה לשווא, ובסוף קבעו שיגיעו.
לא רק סבתא וסבא היו בחבורה, אלא גם גיסו של בעלה של נעמה, יאיר, ואשתו זהר, שהתחתנו לפני חודשיים. נעמה ובעלה כבר היו שלוש שנים יחד, ולזוגות לא נולדו עדיין ילדים.
שנה שלמה התגוררו נעמה ובעלה יחד עם סבתא שושנה, ומספיק זמן בשביל להכיר את אופייה. קמצנותה וסיפורי המצוקה הכלכלית שלה לא פסקו לרגע. לא פלא שבסוף אספו כוחות ועברו לדירה שכורה, עד שהוריה של נעמה ירשו את דירת הסבתא שלה, ועברו לשם בעצמם, מה ששחרר את נעמה ובעלה מעול המשכנתה.
הגיעה השבת וכל המשפחה נסעה בדרכים המאובקות למושב, לנסיעה של שעתיים עד שהגיעו. אך לא הספיקו להיכנס והמשימות באו בזו אחר זו תיקון הגדר, שתילת תבלינים וטיפול בפרחי הגינה. סבתא שושנה, חרף עייפותה ותלונות הרעב של כולם, בחרה לגרור את המשפחה למטלות הבית במקום לפתוח את המנגל המובטח.
המתח הסלים כאשר בעלה של נעמה תרעם על הרעב ופתח בריב סוער עם אמו. רק לעת ערב התיישבו לבסוף ליד המנגל, שגם הוא לא מילא את קיבתם. סבתא שושנה הגישה רק שני נקניקיות לאדם, מה שהותיר את כולם עגומים ומאוכזבים.
החוויה הורידה לכולם את מצב הרוח, במיוחד כי אם רק הייתה מודיעה מראש שהיא זקוקה לעזרה היו באים בשמחה ומביאים עימם אוכל, בלי להרגיש שמנצלים אותם. כל הפרשה הזו רק העמיקה את המתח ששרר בינהם לבינה.
שבוע חלף, והנה שוב צלצל הטלפון עם הזמנה רפה למנגל נוסף בסוף השבוע. הפעם סבא חיים העיר לנעמה, שבשום אופן אל תאמין: סבתא שושנה רוצה רק עוד ידיים עובדות ולא חושבת באמת להאכיל כמו שהבטיחה.
מותשים מהמרוץ התמידי ומאוכזבים מהאכזבות, החליטו נעמה ובעלה לכבות את הטלפונים ולסגור את הדלת בפני כל רחש או צליל, כדי לזכות בשקט ובשלווה שבעבר כל כך התגעגעו אליהם.
