החמות שלי החליטה לעבור לגור בדירה שלי, ולתת את הדירה שלה לבת שלי.
בעלי גדל במשפחה ממש מרובת נפשות, כזו שבה אנשים מחליפים שמות משפחה באמצע ארוחת חג וכולם רוצים את החלה האחרונה. החמות שלי, דבורה, ילדה ילדים בלי הפסקה עד שנולדה לה סוף סוף בת שיראל. שיטה קצת משונה, אבל מי אני שאשפוט.
כשהתחתנתי, הרגשתי שאני זוכה בפיס. אמיר היה בחור אחראי, אמיץ, חזק. הוא ידע בדיוק מה זאת משפחה פשוט, הוא אף פעם לא הצליח להיפרד באמת מאמא ודינה, אחותו הקטנה. החמות שלי אף פעם לא השקיעה יותר מידי בבנים, אבל לרווחת הבת הייתה מוכנה למכור אפילו את הגפן בכניסה.
שיראל הייתה בת 10 כשהכרתי אותה. בהתחלה לא הפריע לי, אבל אחרי כמה שנים, וואלה, כן! היא לא אהבה ללמוד, הסתובבה עם טיפוסים מהשוק, וכל דבר קטן אמיר היה צריך לטפל. דינה, אחותו, יכלה להתקשר אליו ב-2:00 בלילה בשביל להדביק מדבקה על מחברת.
קיוויתי ששיראל תתבגר, תתחתן, והחיים יזרמו. אבל עזבו כשהתחתנה, דבורה שלחה את כל האחים להשתתף בהוצאות החתונה, כי לה את יודעת אין שקל על התבור. החתן? קופאי בסופר, מרוויח שכר מינימום. אז איך לא הזוג הצעיר עבר לגור אצל דבורה.
ילד, עוד ילד דבורה הבינה שאי אפשר להמשיך ככה. ואז מצאה פתרון מדהים: תעבור לגור אצלנו, ואת הדירה שלה היא תעביר לשיראל! תגידו לי אתן: אני קניתי את הדירה הזו בכספי החסכונות שלי, ואמיר לא השקיע אפילו שקל איך זה הוגן? והוא? מבסוט לגמרי, מספר לכולם אמא שלי רק רוצה לעזור.
יש לנו דירת שני חדרים. אני ממש לא חושבת שצריך לוותר על הנוחות שלי ולהתחלק במטבח עם עוד בנאדם (שלא נאמר, עם גיברת שמוצאת כפית בכל מקום בבית). דבורה משוכנעת שאנחנו חייבים לארח אותה כי אמיר הוא הבכור, כמובן מי ידאג לאמא אם לא הוא.
אני אוהבת את אמיר, לא חושבת להתגרש. אבל איך, איך אני גורמת לו להבין שזה לא הגיוני? איך מסבירים לגבר בן 35 שהחיים עם חמות הם לא בדיוק החופשה בתבוריה שהוא דמיין? אשמח לטיפ אולי משהו מהמזרח התיכון יעזור?
