אני נשואה לאיש שהיה נשוי בעבר ויש לו שני ילדים מאותה נישואין. בעלי התגרש כבר מזמן, אבל עדיין יש קשר עם הגרושה שלו. רוב התקשורת ביניהם revolves סביב הילדים. הוא משלם מזונות עבורם ותומך בהם כלכלית. בכלל, בעלי מעודכן בכל מה שקורה עם הילדים שלו, עם הגרושה ואפילו עם חמותו לשעבר.
ופתאום אני מגלה שבעלי החליט לעזור לגרושתו מבחינה כלכלית. מתברר שיש לה הרבה חובות. לפני שלוש שנים היא לקחה הלוואה מהבנק כדי לפתוח עסק קטן, אבל מסיבה כלשהי העסק לא הצליח ונסגר. ההלוואה נותרה, ואין לה אפשרות לשלם. החוב כבר תפח לסכום רציני. איך היא בכלל חשבה להעביר את הנכסים שלה לאמה? אחרת, היא הייתה נשארת עם הילדים ברחוב בגלל החובות.
בעלי גילה על זה לאחרונה, והתחיל לרמוז לי בעדינות. את מבינה, לגרושה שלו יש חובות, אבל גם הילדים שלו שם. ואולי לא יזיק קצת לעזור לה בכסף, אחרת היא לעולם לא תצליח להחזיר את הסכום הזה, וכל החובות יפלו בסוף על הילדים.
ואז אתמול הוא אמר לי ישירות: “אני הולך להעביר לגרושתי חצי מהמשכורת שלי כל חודש, כדי שתסיים עם החוב הזה כמה שיותר מהר… מה את חושבת על זה?”
אפילו העפעף שלי קפץ כששמעתי את זה. אמרתי לו: “אתה בטוח שאתה לא מתבלבל? מי היא בשבילך שאתה צריך לעזור לה? היא כבר לא חלק מהחיים שלך, היא אדם זר. למה לעזור לה?”
אבל הוא לא ויתר: “אבל הילדים שלי גרים אצלה, ואם משהו יקרה, החוב יעבור אליהם. אני חייב לעזור.”
הבהרתי לו: “אתה כבר משלם מזונות, וגם מעבר לזה, מעביר מדי פעם כסף. הילדים שלך מסודרים, אתה דואג להם. תן לגרושה למצוא את הדרכים שלה להסתדר עם החובות. זה לא עניינך. אני לא מסכימה שתוריד מאיתנו כדי לעזור לה. אין סיבה שנפגע מהמהלך הזה! אל תחשוב על זה בכלל!”
בעלי השתתק, ונראה נעלב ממני… ומה? באמת טעיתי?
