מתניה ודנה לא האריכו ימים בנישואיהם כבר מההתחלה הרגיש שזה לא היה נכון ביניהם. שלוש שנים בלבד חיו יחד, נולדה להם בת, ואחר כך נפרדו. מתניה, שהיה תמיד אבא במסירות רוח, מיד התחייב לשלם מזונות בעבור בתו. הם קבעו ביניהם שדנה לא תפנה לבית המשפט לדרוש מזונות, אך הוא יעביר סכום קבוע מדי חודש בתאריך מסוים. וכך באמת היה במשך זמן מה.
הכל השתנה באחת כאשר מתניה קיבל מכתב רשום. במכתב נטען שדנה דורשת לשלול ממנו את אבהותו. איך ייתכן דבר כזה?! לצדו צורף בדיקת דנ”א שהעידה מתניה אינו האב הביולוגי של הילדה. מתברר שהאב האמיתי הוא אדם אחר, זה שדנה הייתה נשואה לו בעבר במשך כמה שנים. מסתבר שדנה בגדה במתניה במשך שנתיים, הייתה עם שניהם, ומתניה שילם כספים בעקביות במשך חמש שנים.
כאב עצום הציף את מתניה. כל כך הרבה זמן, השקיע, התאמץ, ופתאום מסתבר שכל זה היה לשווא. עבר במחשבתו את כל הסכומים ששילם, מן הראוי שיקבל בחזרה. הרי הילדה אינה שלו, והוא כל השנים היה אחראי לשווא.
החוק בישראל מאפשר במקרים כאלה לתבוע לקבל חזרה את המזונות, כאשר ישנה הוכחת דנ”א שהאב איננו הביולוגי. מתניה בחר להגיש תביעה ולהיאבק על השבת הכספים.
אך השאלה שלא מרפה ממנו האם הוא עושה את הדבר הנכון?
