נועה ועידו לא החזיקו מעמד הרבה זמן יחד מלכתחילה לא היה נכון שהם התחתנו. הם היו נשואים שלוש שנים בלבד, הביאו לעולם בת, ולאחר מכן התגרשו. עידו, שנהג כאב אמיתי, התחייב מיד לשלם מזונות עבור בתו. הם סיכמו ביניהם שנועה לא תדרוש מזונות בבית המשפט, אלא שהוא יעביר לה סכום קבוע בכל חודש בתאריך מסוים. וכך באמת היה אך לא לאורך זמן.
יום אחד, עידו השתתק לנוכח מכתב שהופיע בתיבת הדואר שלו. במכתב כתבה נועה שהיא דורשת לשלול ממנו אבהות על הילדה. איך זה ייתכן?! למכתב צורף גם בדיקת דנ”א שקבעה עידו איננו האב של בתו. האב האמיתי הוא גבר אחר, איתו נועה הייתה נשואה כדין במשך כמה שנים. מתברר שנועה בגדה בעידו במשך שנתיים חיה עם עידו ובמקביל הייתה עם הגבר השני. וכל הזמן הזה, עידו המשיך לשלם כל חודש, בהתמדה, במשך חמש שנים.
הכאב שחש עידו היה עז ומטלטל. עם זאת, הוא ידע שהוא חייב לקבל את כספו בחזרה. הרי הילדה בכלל לא שלו, והוא שילם במשך כל השנים הללו מתוך אחריות של אב.
על פי החוק בישראל יש אפשרות לדרוש השבת מזונות אם יש הוכחה חד-משמעית כמו בדיקת דנ”א שהילד איננו שלך. כעת עידו פונה לבית המשפט, תובע את נועה, ודורש שתחזיר לו את כל התשלומים עשרות אלפי שקלים.
אבל האם זוהי באמת הדרך הנכונה לנהוג?
