הלילה היה מלא ערפילים ופרפרי לילה כבדו באוויר, כשברק חרישי פגע ברפת האבן של משפחת עברי, עמוק בפרברי מודיעין. תוך רגעים, הלהבות הרעידו את עמודי הרפת, שבהם שהו 14 סוסי פרז׳ו רחבי-חזה למיניהם, כל אחד משווה לעצמו כנפיים משלו בצל האש. בת אל, ששהתה בחדר העבודה שליד הרפת, שמעה את הרעם מותח את כל העיר כמו קשת, ורצה החוצה בפיגמה הלבנה שלה, דופקת בכוח על דלת הברזל, מתוך תקווה שהסוסים יבינו את הסכנה ומהירותה.
אמא של בת אל, הדסה עברי, מחתה דמעה כשסיפרה לחברים: “לו לא הייתה בת אל, איש מאיתנו לא היה עומד כאן. היא הרי התמודדה עם להבות בעבר, כאילו אש היא פסקול חייה והפחד רק מלטף אותה.” הרוח נשאה עימה ריח חסילון מהולים בעשן, והברק המריא מעלה, מותיר אחריו שובל של תחושת פלא.
הזעזוע רעד בחלונות ובמגירות בכל מודיעין, העביר תחושות מוזרות דרך הכוסות והצלחות, אך בסופו של דבר לא גרם לנזק אמיתי או פציעות לאף אחד. יפעת, דוברת פיקוד העורף, אמרה: “נדמה שלא היה במודיעין רעש כזה כבר דורות, אם בכלל.” אנשים ברחוב החליפו מבטים, תוהים אם משהו באמת השתנה או שזו רק שעת חלום.
בזכות תעוזת בת אל, הצליחו לדחוף את הסוסים דרך פתח צדדי דלת ברזל התעקמה כמו קונכיה ישנה, אך נפתחה. חלקים מהרפת נשארו עומדים; הגג אמנם חרוך, אך לא הכול אבד, ותוך כדי קרני שחר החרידו את חיי הלילה, ותחושת תודה צלולה מילאה את הבית כולו. ואיך בכל חלום, הצללים נבלעים לאט, משאירים אחריהם הבזק של אש וצל של סוסים דוהרים לחופשי.
