אף אחד לא ישכח את החתונה של הבן שלי. בחתונה נחשפו שני סודות

בני התחתן לא מזמן. כמובן, לפני החתונה הוא הביא כמה פעמים את חברתו אלינו הביתה, ומיד התחברנו אליה. בחורה עדינה, צנועה, יפיפייה וחכמה. היינו מרוצים בשבילו והתחלנו בהכנות לקראת החתונה.
בערב החתונה כלתה עיצבה את שערה כך שאוזניה נחשפו במלואן. היא נראתה נפלא, ולא שמתי לב לשום דבר יוצא דופן. אך ברגע אחד ראיתי על האוזן הימנית שלה שומה קטנה. בדיוק כזו שהייתה לבתי האבודה. רעד עבר בגופי, והחלטתי לברר את חשדי.
יקרה שלי, סליחה על השאלה הישירה, אבל האם ייתכן שאומצת כילדה?
לא, למה שתשאלי? ענתה, קמה מהשולחן והלכה לרקוד.
אמה, שישבה לידה, קלטה את השיחה והנהנה בשקט בהסכמה. לא היה טעם להסתיר יותר. ההורים סיפרו שאימצו אותה כשהייתה תינוקת.
בפועל, יום אחד טיילו בדרום והתהלכו ליד כביש צדדי כשלפתע ראו ילדה יושבת בצד וקוראת חרישית. אחרי הרבה שנים בהן ניסו להיכנס להיריון לשווא, החליטו בשנייה של חמלה לקחת אותה אליהם ולהעניק לה בית, מבלי לגלות דבר לאיש מעולם.
באותה שנה בדיוק איבדתי את בתי. היינו בדרך לשוק, והסחתי את דעתי לרגע. בתוך המולת תל אביב, בין אלפי בני אדם, ילדה קטנה יכולה להיעלם כמו טיפה בים. חיפשתי אותה ללא סוף, וכשכבר לא נותרה בי תקווה נשברתי.
ועכשיו, בני נישא לה. לבת האבודה שלי. תחשבו הוא בחר בה מתוך מיליוני אנשים בישראל.
הכל נהיה סוריאליסטי. ההורים שלה דאגו מאוד, חששו ששניהם לא יוכלו להקים משפחה מאושרת. ניסיתי להרגיע אותם. אחרי שאיבדתי את בתי, חיפשתי נחמה בתוכי ורציתי לשפר את העולם ולמלא את החלל. הלכתי לבית הילדים ואימצתי משם ילד. למען האמת, הוא בחר אותי. כך הצלחנו להשיב מעט אור לחיים שלנו.
כך, בתוך ערב דרמטי אחד, התגלו שני סודות של שתי נשים שאהבו את ילדיהן יותר מחיים.
האורחים ששמעו את הסיפור לא הפסיקו לדבר על כך עוד זמן רב. כי באמת, נס כזה מי היה מאמין שאפשרי?
תגידו לי, הייתם קוראים לזה צירוף מקרים, או אולי גורל?