פעם, בימים עברו, זכור לי מקרה מרגש במיוחד שהתרחש אי שם בעמק יזרעאל. להקה קטנה של אנשים התאספה בגינה מוצלת בפאתי קיבוץ גבת, ישבו לארוחת צהריים קלה מתחת לעץ תות עתיק. לפתע הופיעה בין השיחים עפרון קטן, רך וצעיר, ופנה היישר אל היושבים. הוא התחיל לטעום מהעלים הירוקים בצידי השולחן, ומראהו התמים ריכך כל לב.
לא חלפה דקה, ואל הסצנה נכנס עופר שני, קופץ בקלילות מעל שביל החצץ, עד שנעמד לצד שולחן העולים הביטחוניים. מבלי לחשוב פעמיים, ליקק העפר בהפתעה את פניה של גבריאלה, אחת מן הנוכחות, והיא נמסה מהתרגשות וצחוק.
העפרון הקטן הזה נולד רק לפני שבועות ספורים במתחם הפסטיבל החקלאי שבעפולה. כאשר הופיע לראשונה באירוע מול חקלאים ומשפחות הקיבוץ, הקהל הגיב בקריאות שמחה והתרגשות. האנשים שלפו את הטלפונים, צילמו כל תנועה אבל במקום להירתע מהמולת ההמונים, העפר דווקא הרים ראשו בגאווה, אוזניו זקופות, ונראה שהוא נהנה מכל תשומת הלב שקיבל.
הסייח הצעיר מהמכלאה המקומית, ממוצא אביר ערבית ואם מגזע חברון עתיק, היה מלא חיות התרוצץ לכל עבר וגרם מהומה בין הסוסים המבוגרים, שהתבלבלו ונבהלו מנוכחותו הבלתי צפויה. כל סוס פנה לכיוון אחר, והכול הצטרף לצחוקו של הקהל.
הסצנה המצחיקה הזו הופצה במהירות ברשתות החברתיות, נאספו לה מעל מיליון צפיות. אין זה פלא הדמויות והחוויות, כה אותנטיות וחמות, נגעו ללב כל רואה.
אותו סייח, שנולד בי”ד בניסן באורווה “רמה ירוקה” בעמק, זכה לשילוב נדיר של יציבות ומרץ שנבעו מהשושלת המשובחת שלו.
סיפור מחמם לב כמו זה מזכיר ימים פשוטים ומאוחדים, ומומלץ לשתף אותו עם קרוביכם, כדי שגם הם יחושו את חום הלב והחיבור לטבע. הביאו לייק לעמוד כדי להמשיך ליהנות מסיפורים מחייכים כאלה!
