יומן, יום חמישי
אני בת שישים, ושמי עינת. יש לי שני ילדים, ואני גרה עם בעלי, יורם, בדירה בת שני חדרים באשדוד. אבל האמת היא, כבר הרבה שנים אני לא חיה איתו יותר נכון, אני פשוט סובלת אותו. לא קל לחיות עם מישהו כמו יורם… הוא אדם מאוד אגואיסט, מלא גאווה עם אופי קשה וחסר רגישות. כל דבר בבית חייב להיות כמו שהוא רוצה, וגם אחרי כל כך הרבה שנים, נשארתי פשוט מתוך השתיקה והרגל.
יש לי שני ילדים. הבת שלי, עפרי, נשואה כבר שתים-עשרה שנה. היא ובעלה רועי לקחו משכנתא, וברוך השם מצליחים לעמוד בזה בסדר. כל הבונוסים שהיא מקבלת בעבודה, כל תוספת, ישר הולך לסגור את המשכנתא.
שניהם עובדים קשה ומשקיעים בילדים שלהם הם מתלבשים יפה, הולכים לחוגים וגדלים בבית חם. אחיה של עפרי, אילון, מסתדר אפילו טוב יותר. יש לו כמה דירות בתל אביב ועוד בית בצפון, בגליל. ויום אחד, אילון התקשר לעפרי עם חדשות:
“אמא החליטה להתגרש מאבא,” הוא אמר. “הם כבר מכרו את הדירה וחילקו ביניהם את הכסף. אמרתי לאבא שאני אדאג לו, ואת דאגי לאמא.”
עפרי הייתה בשוק “איך זה יסתדר? את יודעת שיש לנו דירה קטנה ושני ילדים! איפה אמא תישן בכלל?”
“איך זה נהיה הבעיה שלי?” ענה אילון בהרמת גבה. “את רוצה להשאיר את אמא בחוץ?”
“אבל גם לרועי יהיה קשה עם זה,” עפרי ניסתה להסביר.
“זו כבר החלטה שלכם,” אמר אילון וניתק.
בינתיים, אילון כבר פינה אחת מהדירות שלו לאבא. אפילו לא היסס.
עפרי חשבה המון, ובסוף החליטה אין ברירה, תיקח משכנתא נוספת ותמצא דירה לאמא. הפתיע אותה שאישרו לה את הבקשה. הדירה נרשמה על שמה, והפיקדון היה הכסף שנשאר לי מהמכירה של הדירה הקודמת. עכשיו היא ממשיכה לעבוד עוד יותר קשה.
רועי עדיין לא שלם עם ההחלטה הזאת; לפעמים הוא מסתובב בבית כעוס.
הוא טוען שבגיל הזה לא מתגרשים, ושכל העול נופל על הילדים.
אולי הוא צודק, אבל גם לי היה קשה להמשיך לחיות בשקר הזה.
האם באמת זה לא בסדר לפרק זוגיות מהסוג הזה? אולי לא הוגן להעמיס על הילדים, אבל גם לי יש לב.
אני תוהה מה אתן הייתן עושות?
