אני ובת הזוג שלי יחד כבר שתים עשרה שנה לא היסטוריה רעה, נכון? בהתחלה הכל היה פשוט מצוין: עבדתי, היא דאגה לבית, העניקה לי שני ילדים מקסימים בת ובן.
לא מזמן קיבלתי קידום בעבודה, וההכנסה המשפחתית שלנו עלתה. היית חושב עכשיו אפשר לחיות טוב ולשמוח. אבל הצרות הגיעו ממקום שבכלל לא ציפיתי לו. אשתי פתאום הפכה למכורה לסדרות טלוויזיה. זה מוזר, היא רואה הכל מתחילה בסדרות משטרה ישראליות, עוברת לטלנובלות לטיניות וגם מתאהבת בדרמות טלוויזיה טורקיות שעכשיו כל כך באופנה.
לא היה לי אכפת אם הצפייה הייתה עבור הרפיה באמת, כל אחד צריך קצת מנוחה. אבל עם הזמן, הסדרות הפכו להיות המרכז של כל החיים שלה. כמעט ולא נשאר לה זמן לסדר את הבית או לבשל משהו. כשאני מעלה את העניין, היא מציעה שנזמין אוכל מוכן אם התקציב מאפשר וזה בסדר לפעמים, אבל האם הילדים באמת צריכים לאכול אוכל מוכן כל הזמן?
יתרה מזו, היא עצמה עלתה במשקל, כי היא כל הזמן יושבת מול הטלוויזיה, ותמיד אוכלת משהו בלי הפסקה. ניסיתי להוציא אותה מזה, הצעתי שנלך יחד לחדר כושר או לשחות, אבל היא תמיד עונה לי: “אני עייפה”. ממה, באמת? בסופו של דבר, החלטתי להביך אותה וגייסתי עוזרת בית, שדאגה לכל הפינות בבית. ומה הייתה התגובה של אשתי? מבחינתה, זהו אין סיבה לעשות כלום, אפילו לדאוג לילדים בקביעות נהיה מיותר כי כל זמנה תפוס בסדרות החשובות שלה.
אני באמת מרגיש אבוד. האישה החיה והתוססת שאהבתי בעבר, הפכה לאישה אדישה שעסוקה רק במה שקורה לדמויות בטלוויזיה. לעיתים קרובות אני מוצא את עצמי חוזר מוקדם מהעבודה כדי להפעיל את מכונת הכביסה או לעשות שיעורים עם הילדים. גם חמותי, שתמיד חשבה שלא הייתי מספיק טוב לבת שלה, לחלוטין בצד שלה עכשיו ככה שגם ממנה אין לי שום כתף.
מחשבות על גירושין כבר עוברות לי בראש. הכי כואב לי בשביל הילדים, הם הכי סובלים מכל העניין הזה. אני באמת לא יודע מה לעשות, ואם בכלל יש מוצא.
הדבר היחיד שלמדתי מכל השנים והמצב הזה הוא שלא משנה כמה עבודה ובית מרגישים יציבים, דברים עלולים להשתנות פתאום ודורשים אכפתיות, תקשורת ורצון אמיתי לשנות ולהתאמץ ביחד.
