6 ביוני
אחרי שאבא שלי עזב את הבית שלנו, התפתחה אצלי סלידה עמוקה כלפיו. למרות שהבטיח שישמור על קשר קבוע, לא רציתי לשמוע ממנו או לראות אותו. סבתא שלי, לעומת זאת, לא ויתרה היא חזרה ואמרה לי שהוא נשאר אבא שלי ושאני חייבת להמשיך לדבר איתו, גם אם זה לא מרגיש לי נכון. זה היה מוזר בשבילי, במיוחד כי אמא שלי עצמה לא דיברה איתו בכלל מאז הגירושים. ובכל זאת, כדי לא להרגיז את אמא, הסכמתי להיפגש איתו מדי פעם.
פעם אחת הוא בא במיוחד לאסוף אותי מהחטיבה ממש באמצע יום הלימודים. המורה שלי לא אהבה את זה בכלל, אבל כשאבא שלי הופיע במפתיע בכניסה עם חיוך מלאכותי, לא היה לה מה לעשות והייתי חייבת ללכת. בדרך אליו הביתה שמעתי שתי בנות מהכיתה שלי מרכלות על זה שיש לי פתאום אחות” חדשה. לא רציתי להאמין להן, אבל ברגע שדרכתי בביתו וראיתי את המשפחה החדשה שלו אישה אחרת וילדה קטנה הבנתי שהתכוונו בדיוק למה שאמרו. האשה של אבא ניסתה להראות אכפתיות, שאלה אותי על שיעורים ודאגה שאוכל, בזמן שאבא היה עסוק שעות מול המחשב, כמעט בלי לדבר איתנו בכלל.
אחרי תקופה, הוא התחיל לקחת אותי אליו יותר ויותר וביקש ממני לשמור על אחותי החורגת. לא אהבתי את זה בכלל. סירבתי בכל תוקף לקרוא לה אחותי, אבל לא רציתי לעשות בעיות וידעתי שאמא וסבתא רוצות שאעשה רושם על משפחה נורמלית אז שתקתי. כשביקשו שאשאר אצלם ליותר זמן בערב, טענתי שיש לי הרבה שיעורים (היה לי, אבל בעיקר לא רציתי להיות שם). אבא לא ממש התעקש הוא פשוט הציע שאעזור עם שמירה על הילדה כשנוכחותו ואשתו לא בבית, בזמן שהם מבלים יחד.
הרגשתי מושפלת ומוזנחת. זה הגיע למצב שבו החלטתי שלא אחזור יותר לבית של אבא. כשהתקשר לשאול איפה אני וניסה להזכיר לי שיש לי אחריות כלפי אחותי, עניתי בתקיפות שאני לא מתכוונת להיות בייביסיטר חינם, במיוחד כשהוא בכלל לא טורח לדבר איתי או לשים לב מה עובר עליי. הרגשתי שהוא רואה בי רק עזרה לבית החדש שלו, לא בת או מישהי שאכפת לו ממנה. המרחק בינינו הלך וגדל, עד שהתחלנו לדבר פחות ופחות, וכל ניסיון של אבא שלו ושל אשתו לקרב אותי נגמר באכזבה.
בסוף, אזרתי אומץ להתעמת איתו. שאלתי אותו למה הוא מתנהג אליי ככה, ומה היא הסיבה לכל הקור התשובה שלו הייתה ישירה וכואבת: מישהו חייב לעזור בבית, במיוחד עם הילדה הקטנה, לא נשארו לי הרבה אפשרויות. אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא מתגעגע אליי.
הקשר בינינו נשאר קר ולא פתור. נוצרו פצעים שקשה לי להאמין שיתאחו אי פעם. אבא שלי הפך להיות מישהו שבקושי הכרתי, ולא נשאר לי אלא לכתוב ביומן, לפרוק את הרגשות ולעבד את העובדה הפשוטה: אני לא מרגישה בת אהובה, אלא ילדה מיותרת ומשומשת, וכסף אפילו השקל החדש לא יוכל להשיב לי את מה שאבד.
