הבת שלי בחרה להתחיל את חייה הבוגרים ועברה לגור עם החבר שלה – ושבועיים אחר כך מצאתי את אלה עם המזוודות ליד הכניסה שלנו

באחד הערבים חזרתי הביתה והופתעתי מאוד. הבת שלי, הדסה, ארזה את החפצים שלה: בגדים, מוצרי טיפוח, ציוד. שאלתי אותה: “לאן את חושבת ללכת?”
התברר שדסה בת ה-18 פתאום החליטה שהיא בוגרת. אפילו קראתי בקריאות הפתעה. והדסה אמרה לי:
אמא, אני עוברת לגור עם נועם.
את עוברת? מי זה הבחור הזה? את לא מתכוונת להכיר לנו אותו? ועל חשבון מי תגורו? יש לו בכלל הורים? את לא רצה מהר מדי? שאלתי אותה בדאגה.
אמא, תרגעי. אנחנו כבר במאה ה-21. אני בוגרת, יש לי חיים משלי! ענתה הדסה.
לא הגבתי. הבנתי שאני חסרת אונים. ראיתי את הדסה אורזת גם את המכשירי חשמל, ונפרדתי בלב מכל מה שהיה בבית. גם ככה, ממילא לא השתמשתי בבלנדר. היא סיימה לארוז ויצאה. מהחלון הבחנתי בבחור צעיר שעוזר לה עם החפצים לאוטו. אם היא רוצה להיות בוגרת תתנסה לבד! נראה מה יצא מזה. למחרת החלפתי צילינדר בדלת, אי אפשר לדעת למה לצפות מהדסה ומהחבר החדש שלה.
עברו כמה ימים. הדסה לא יצרה איתי שום קשר. לא חשבתי שהיא באמת תתחיל חיים עצמאיים כל כך מהר. פתאום קיבלתי שיחת טלפון מהדסה:
אמא, את יכולה לשלם לי על הלימודים?
הרגשתי לא נעים שבתי מתקשרת אליי רק בשביל זה, אפילו לא שאלה מה שלומי.
לא. את עכשיו בחורה עצמאית. אני לא רוצה להתערב בחיים שלך.
יופי, תודה אמא! אמרה הדסה בכעס וניתקה.
בדיוק כמו שהיא רצתה. שתראה איך נראים חיים בוגרים.
החלטתי להפוך את החדר של הדסה למשרד ביתי. הרי היא כבר לא גרה אצלי. חיפשתי אפילו שולחן וכסאות יפים. את המיטה השארתי, שיהיה לה זמן לחשוב. אולי תחזור יום אחד.
עברו שבועיים. חזרתי מהעבודה, ולכניסה בבניין פגשתי את הדסה עם תיקים. היא נראתה ממש נסערת.
ילדה שלי, למה לא עדכנת שאת מתכוונת לחזור?
התביישתי, אמא. את לא שמחה לראות אותי? שאלה הדסה, תוך כדי שהיא מנגבת דמעות.
ברור ששמחה. מה זאת אומרת? בואי, נעלה הביתה.
נכנסנו לדירה. הדסה התחילה להחזיר את החפצים למקום. רק המכונת אספרסו לא הייתה הסתבר שהיא נשארה אצל אמא של החבר שלה. מסתבר שהיא דרשה את זה כתשלום על החדר והאוכל. נועם בן שלושים. כשהדסה הבינה שאני לא אממן לה את התואר, ביקשה מנועם שיממן, אבל לו לא הייתה שום כוונה לקחת אחריות ולשלם על צרכיה של בת זוגו.
מה שמעניין אותי באמת על מה חשב נועם, כשלימד את הבת שלי, שלא עובדת, לבוא עם כל הציפיות האלו אל ההורים שלו?