הדבר הכי כואב שקרה לי בשנת 2025 היה כשגיליתי שבעלי בוגד בי… ושאחי, בן־דודי ואבא שלי ידעו על זה כל הזמן.
היינו נשואים אחת־עשרה שנים. האישה שבעלי ניהל עימה רומן עבדה כמזכירה במשרד בו אחי עובד. הרומן ביניהם התחיל אחרי שאחי הכיר אותם זה לזו, לא במקרה. הם נפגשו שוב ושוב במקומות עבודה, ישיבות, אירועי עסקים ומפגשים חברתיים שבעלי השתתף בהם. גם בן־דודי נתקל בהם לא פעם באותן סיטואציות. כולם הכירו אחד את השני, כולם ראו אחד את השני לעיתים קרובות.
חודשים שלמים בעלי המשיך לגור איתי כאילו כלום לא קרה. אני הלכתי לארוחות שישי ולמפגשים משפחתיים, דיברתי עם אחי, עם בן־דודי ועם אבא שלי, בלי לדעת שכל השלושה מכירים את האמת. אף אחד לא הזהיר אותי, אף אחד לא אמר לי דבר, ואף אחד אפילו לא ניסה להכין אותי למה שקורה מאחורי גבי.
כשגיליתי על הבגידה באוקטובר, הדבר הראשון שעשיתי היה להתעמת עם בעלי. הוא הודה בקשר. אחר־כך הלכתי לאחי, ושאלתי אותו בלי עקיפות האם ידעת? הוא ענה לי “כן”. שאלתי ממתי. הוא ענה: “כבר כמה חודשים”. שאלתי למה לא סיפרת לי. הוא אמר שזה לא עניינו, שזה דבר שבני זוג צריכים לפתור לבד, וש”בין גברים כאלה דברים לא מדברים”.
פניתי אז גם לבן־הדוד שלי. שאלתי אותו אותם שאלות, וגם הוא ידע. הוא סיפר לי שראה התנהגות, הודעות ומסרים שהעידו בבירור על מה שקורה. כששאלתי למה לא אמר לי כלום, ענה שהוא לא רצה להסתבך ושאין לו שום זכות להתערב בזוגיות של אחרים.
בסוף דיברתי עם אבא שלי. שאלתי גם אתה ידעת? והוא אמר “כן”. שאלתי ממתי, והוא ענה שמזמן. שאלתי למה לא אמר לי, והוא אמר שלא רצה ליצור מריבה, שדברים כאלה פותרים בני זוג והוא לא יתערב. כולם נתנו לי בסוף את אותה התשובה.
אחרי כל זה עזבתי את הבית, וכרגע הוא מוצע למכירה. לא היו צעקות ברחוב, לא היו מריבות פומביות; אני פשוט לא מוכנה להשפיל את עצמי בשביל אף אחד. אותה אישה המשיכה לעבוד עם אחי. אחי, בן־דודי ואבא שלי המשיכו לשמור על קשר טוב עם בעלי וגם איתה.
בחנוכה ובערב ראש השנה אמא שלי הציעה שאבוא אליהם, שכל המשפחה תהיה שם אחי, בן־דודי ואבא שלי. אמרתי לה שאני לא יכולה להגיע. הסברתי לה שאני לא מסוגלת לשבת סביב שולחן עם אנשים שבחרו לשתוק. הם חגגו בבית יחד אני לא הייתי שם, לא בחנוכה ולא בערב ראש השנה.
מאותו ערב באוקטובר, לא דיברתי יותר עם אף אחד מהם. אני לא חושבת שאוכל לסלוח.
