בגיל 54, יצאתי לשלושה דייטים עם נשים בנות 37, 45 ו-58. הנה מה שלמדתי מזה
לחברי יאיר, בן 54, היה כבר פעמיים נשוי ויש לו ילדים בוגרים. אחרי הגירושין הוא גר בתל אביב, עובד, שומר על עצמו, ולא מפחד להתחיל פרק ב’ בזוגיות. לאחרונה הוא שיתף אותי בשלושה דייטים שהיו נקודת מפנה עבורו.
הדייט הראשון בת 45: “איפה האוטו שלך?”
היא הגיעה מטופחת, מלאת ביטחון, והדיבור זרם בקלות. אבל בָּרֶגע שהיא קלטה שליאיר אין רכב פרטי, משהו בטון שלה השתנה.
“אז איך אתה יוצא לבלות? ברגל?”
“ומה אתה עושה כשיש גשם?”
“איך אתה מגיע לקניון?”
היא שאלה וחזרה שוב ושוב, וכבר היה ברור שהכי מעניין אותה זה לא האיש אלא המעמד. יאיר רק חייך לעצמו:
“אם הברזל שבחניה קודם ללב, זה כנראה לא בשבילי.”
תובנה: ביטחון חיצוני לא תמיד מבטא בגרות פנימית.
הדייט השני בת 37: “אני אוהבת גברים בוגרים”
היא הייתה צעירה, נמרצת, עם שני ילדים ומשכנתא. ישר אמרה שהיא מחפשת “גבר יציב”. יאיר הבין מהר: השיחה היא יותר על יציבות, פחות על רגשות. למרות זאת, האווירה הייתה כיפית ולא מחייבת.
“נהניתי, אבל נזהרתי לא להשלות את עצמי. לפעמים נחמד להרגיש מבוקש גם בלי תכניות לעתיד.”
תובנה: צעירות זה אנרגיה, לא תמיד עומק.
הדייט השלישי בת 58: “עכשיו אתה חייב לי”
המפגש התחיל מושלם: אישה פעילה, מתוחזקת, שיחה אינטליגנטית, חוש הומור משותף, כבוד הדדי. אבל כבר למחרת בבוקר טלפון:
“בוא איתנו לבית בשרון, צריך להוריד עלים מהגג! אנחנו יוצאות עכשיו.”
יאיר התפלא.
“לעזור תמיד אפשר. אבל כשהבקשה נשמעת כמו פקודה, זה מוריד לי את כל החשק.”
תובנה: עצמאות זה נפלא, סגנון פיקודי הורס גם הערכה בסיסית.
הדבר המרכזי שיאיר לקח מכל זה
לכל אחת מהנשים היה עולם משלה, וכל מפגש לימד משהו. אבל הדבר העיקרי שיאיר הבין:
“אני כבר לא מחפש סערה. רוצה לצידי מישהי שאפשר להיות איתה בשקט וביושר. בלי לחץ, בלי מניפולציות.”
גם אחרי גיל חמישים הרומנטיקה לא נעלמת היא רק מתבגרת. אז אולי דווקא אז מגיעה האהבה האמיתית: בלי אשליות, עם הרבה חום ולב פתוח.
