החמות לא יכלה לחכות שסבא סוף סוף יעזוב את העולם – היא קיוותה לדירה.

טיפלתי בסבא של בעלי במשך עשר שנים. אז, גרנו עם הילדים והסבא בדירה שכורה בירושלים. אחותו של בעלי, יעל, התגוררה בדירה של הסבא. אף אחד לא רצה לדאוג לו לא חמי, לא הנכדים. החיים שלי לא התגלגלו כפי שקיוויתי לא השלמתי לימודים באוניברסיטה, נכנסתי להריון מוקדם ולא פיתחתי קריירה מוצלחת.
הימים עברו דומים זה לזה: התמרנתי בין טיפול בסבא לבין גידול הילדים שלי.
בעלי לא אהב את המתח הקבוע בבית ולעיתים קרובות היה נעלם. אך נשים אחרות לא היו מעוניינות בו יש לו ילדים ואין לו דירה, אז תמיד חזר אליי. סלחתי לו, למרות שכבר לא אהבתי אותו. הכול עשיתי כדי שהוא ייתן לי כסף לילדים ולסבא. יעל כמעט ולא ביקרה אותנו, ואם הייתה מגיעה זה רק בשביל לבקש מהסבא חלק מהגמלה שלו או להתלונן על המצב הכספי שלה. אם כי לא הייתי טוענת שהם היו עניים; לא שילמו שכר דירה, אז יכלו להרשות לעצמם לפעמים אפילו חופשות ביוון.
לפני חמש שנים הסבא הוריש לי את הדירה שלו:
את היית לי יקרה יותר מכולם יחד. הנכד שלי חלש, ייתן את הדירה לאמא או לאחות. שיגורו כאן הילדים שלך, הנינים שלי. זו תהיה המתנה שלך על כל מה שעשית בשבילי שלא תאשימי אותי אחר כך שחייך היו קשים בגללי.
אבל אף אחד מהמשפחה לא ידע על כך. כשהמצב של הסבא הידרדר, גם בתו וגם הנכדה התחילו לבקר אותו. הן הבינו לאן הדברים הולכים והחלו להראות “אכפתיות”. אך הסבא לא היה טיפש, הוא זיהה למה הן פתאום מתעניינות.
כשהסבא נפטר, מיד חילקו את העזבון. חמותי ויעל שכנעו את בעלי לוותר על הדירה כי יעל גרה בה. הוא הסכים, אבל אף אחד עדיין לא ידע על הצוואה.
למחרת, בעלי החל לארוז ואמר לי שיש לו אישה אחרת, וכל הזמן גר איתי רק כדי שאדאג לסבא. הוא עזב, ואני הרגשתי כאילו סהרי השתחרר ממני עול כבד. כאשר המשפחה גילתה על הצוואה, פרצה סערה של ממש עם איומים.
תקשיבי לי, את אף פעם לא תקבלי את הדירה! לא יודעת איך “טיפלת” בסבא, איך הפלת אותו לתת לך דירה, אבל לא תצליחי. את רמאית, ונוכיח את זה בבית משפט.
את יודעת מה הבנתי? שאני יכולה פשוט לשלוח את כולכם לכל הרוחות. אז, קדימה: תצאו מהחיים שלי!
המילים שלהם בכלל לא פגעו בי. ידעתי שאוכל לחיות חיים נורמליים, מצאתי עבודה. לי ולילדיי יש דירה בירושלים, ובעיקר אין לי שום קשר יותר עם המשפחה ההיא.
מה את/ה היית עושה במקומי?