החמות איראידה סרגייבנה הייתה אישה מונומנטלית. לא הליכה, אלא צעידה. לא מבט, אלא חזון. לא מילה, אלא …

חמות
אסנת בן-יהודה הייתה אישה בלתי נשכחת. לא צעדה, אלא פסיעה. לא מבט, אלא חוד חנית. לא מילים, אלא פסוקים. תעמיד אותה על כן יותר פסל מאשר אישה.
היא ניהלה מחסני מזון ענקיים ביפו, עברה פעמיים מאסר על התפרעות ולילה אחד על גרימת מוות ברשלנות, ובין לבין הביאה שלוש בנות לעולם כל אחת בפרק אחר בין מעצר למאסר. כמובן, שלוש חתנים הגיעו מתוך כך.
כל חתן קיבל אחרי החתונה מאסנת רשימת זכויות וחובות, וגם מענישה מפורטת על כל חריגה מן התקנות.
אסנת לא התעסקה בזוטות, וחסכה לעצמה ולבנותיה את העצבים. הבנות קיבלו איסור חמור להטריד את אמא בעניינים של מה בכך תלמדו להתגבר לבד. רק במקרים של אובדן משהו חשוב או כשצריך להסתיר גופה היה מותר לפנות אליה.
החתנים העריכו את הגישה לשים אצבע על הדופק, אבל לא להכניס אצבע לעין כי אצל אסנת, סעיף “רצח בסערת רגשות” היה חרות לה על המצח.
רק החתן הצעיר, גיא לוי, לא הרגיש פחד ממנה. אולי בגלל שגר עם משפחתו בראשון לציון. אסנת הייתה בתל אביב, והוא הרגיש עצמאי. עד שהחליט להשתתף בשעשועי שבת עם המנהל שלו, והסכים להצטרף לסאונה יחד עם שלושה עובדים נוספים.
גיא אמר לאשתו שהוא נשאר לעבוד עד מאוחר יש עוד משימות דחופות. קולגות מנוסים יותר הכינו סיפור כיסוי טוב יותר: אחד לקח איתו חכה ואוהל מהבית, כי נסע כביכול לדוג עם חברים, ואשתו אף קיבלה דלי דגים חיים. שניים לקחו מחשבים ניידים, בנימוק של משחקי טנקים בלילה. הבוס בכלל לא הסתיר מאשתו את הסאונה.
לקראת חצות התעייפו משתייה ואדים, והחליטו לשוות קצת עניין אספו כסף והזמינו נערות ליווי. הכסף הספיק לשתיים, אך הן היו כל כך לא אטרקטיביות, שהבוס רצה להחליף אותן באחת חזית יותר. בקבוצה חשבו שעדיף להוסיף עוד וודקה.
בחצות, בתה הצעירה של אסנת, נעמי, התקשרה אליה בזעקה:
דברי מהר ועניינית. אני באמצע פריקה של משאית, אמרה אסנת.
אמא, גיא לא חזר מהעבודה, לא עונה לטלפון, וגם המשרד מושתק. ניסיתי להגיע לעמיתים ולבוס אף אחד לא עונה. משהו קרה לו, אמא!
יאללה, בנות, אל תתרגשו. מי שעובד לילה פוסק יום. תני לי לברר!
אסנת העבירה הוראות למחסנאים, ניגשה למכונית ונסעה לראשון לציון, תוך שיחות קצרות בדרך.
תוך חצי שעה ידעה באיזו סאונה נמצאים כולם, לאחר שעה הייתה כבר בכניסה לעיר, ועד רבע שעה נוספת הופיעה, לצד בנאי מבוהל, מול חבורה מופתעת. העץ לחיים נכנס לאוויר, וגיא זכה לאליבי בדמות חבלות ושן שבורה.
הבוס ניסה להחזיר את הסדר:
מי את חושבת שאת, גברת?! אני מתקשר למשטרה!
אבל הוא לא הכיר את אסנת בן-יהודה. היא הפסיקה לבעוט בגיא, הרימה סכין מהשולחן ביד אחת, ביד השנייה אחזה בגרונו של הבוס:
תנסה ותראה, חתיכת אפס! אני אעתיק לך את הלשון לגב! אני החמות של החתן הזה!
שקט, גבירותיי, סיננה לעבר נערות הליווי וקיפלה את הסכין.
ומה איתך, גיא? נראה שמשהו מציק לך במכנסיים?
אמא! בכה גיא, זחל לפינה אל תעשי את זה!
ומה יעצור אותי?
לא בגדתי בבתך! תשאלי את כולם!
אסנת הביטה בנערות הליווי:
אף אחד לא בגד, חרחר הבוס, חושב על גרונו.
רואה בעצמי, לא היה פה שום דבר. למה בכלל הזמנתם כאלה?
הביאה לגיא כוס ערק:
שתה. הרדמה.
גיא השיק שן שבורה בכוס ובלע.
מה זה הבלאגן פה? דברו!
רצינו להירגע, אמר הבוס אבל לא הצליח. קצת משעמם, והנערות לא משהו.
אסנת התיישבה ופרסה נקניק מן השקית:
אין לכם טיפת דמיון, ילדים. היא לעסה את הנקניק. זה פה? הצביעה על החכה מה, מין חנות צעצועים זה?
זה האליבי שלי ענה הדייג
גם הדלי עם הדגים?
כן.
חכם. מה הייתם עושים בלעדיי? אבל יש לכם מזל.
הפכה את הדלי לבריכה והדגים קפצו לכל עבר.
הנה, נתנה חכה לדייג ול”טנקיסט” תלכדו דגים. היי, גבירותיי! למים תמלאו את המשימות!
הנערות נכנסו לבריכה.
החוקים פשוטים: הגברים דגים עם חכות, הנשים דגים בידיים. מי שיתפוס, יוצא מהסאונה בשלום.
אתה הצביעה על “טנקיסט” השני מתעד הכל. אני והבוס עושים הימורים. שמתי על זו עם הבגד ים הצהוב היא תתפוס ראשונה.
לא נכון! קרא הבוס אני שם על מיקי, הוא דייג מעולה!
צהובה! קראה אסנת יש לך בונוס יומי אם תתפוסי ראשונה.
ומה איתי? מחתה השנייה.
תקבלי בונוס אם תתפוסי יותר מהצהובה.
כעבור חצי שעה, הפתקן הביט בחרדה על דלת הסאונה ריחות של רעש, צחוק, קריאות. הנשים דגו בידיים, מיקי דג עם לחם, “טנקיסט” דג את הנערה, גיא עם הטנקיסט השני ניסו לדוג עם מגבת. הבוס עמד על הבריכה וניהל בהתלהבות.
אסנת כתבה לבתה: “על גיא תקפו אנשים חשודים כשהיה בדרך הביתה, קיבל מכות, אבל חי ומעיד במשטרה עכשיו. כשיסיים, אביא אותו הביתה. נשיקות, אמא.” ולה קודם כל, שלוות הבת הייתה חשובה לה יותר מהשן השבורה של גיא ולילה מתוח בסאונה. עם זאת, היא העבירה לו בפייבוקס סכום נאה לשיקום השן “לא אשמתך, אבל להבא תלמד.”