איך נפרדנו, אישתי ואני כן, החלטנו שככה עדיף. החלטנו בשקט, שנינו החזקנו מעמד יפה. אפילו התבדחנו. בכל זאת אנשים תרבותיים אנחנו. אשתי ארזה את החפצים. וגם את הכלבונת שלנו לקחה איתה. נסעה לה. לשלושה ימים לאחותה הקטנה. נו, הבנות רצו לעשות כיף ביחד בחופשה. להתפנק כאוות נפשן, לרכל, לראות סרטים, לאכול שוקולד במיטה ולצחוק על תמונות באינסטגרם. ולהתפנק עם הכלבונת הקטנה. ומה איתי? לא עשיתי כלום מיוחד. לא רצתי לקנות בירה, לא הזמנתי חברים לשתייה. לא צריך את זה בכלל. נו, אולי רק הדלקתי מוזיקה רועשת בבוקר. וגם ניקיתי את הכיריים והמקרר – זה כל ה”שיגעונות” שלי. אתמול אישתי והכלבונת חזרו בערב. חיבוקים, נשיקות, ברור. אפילו הצעתי שנלך יחד לטייל עם הכלבונת. בדרך-כלל היא עושה את זה לבד ובקצרה. הלבשנו אותה חם ויצאנו למסע סביב הבניין שלנו. צעדנו יחד ודיברנו, דיברנו. אפילו הכלבונת איבדה את המגפון של החורף, לא שמנו לב. בדרך-כלל בערבים אנחנו רואים סרט או קוראים. אבל אתמול לא ראינו כלום ולא קראנו. הלכנו לישון מוקדם. …אני לגמרי בטוח שפרידות קטנות מחזקות את הזוגיות. יותר מזה – הן אפילו הכרחיות לפחות פעם בחצי שנה. בלי ריבים ודרמות של “אני נוסעת לאמא!” לא, פרידה בריאה. פשוט מחליטים – אחד נוסע לכמה ימים, לאחות, לחבר לעל האש או לסוף שבוע בצפון, יש מלא אפשרויות. חופשה אחד מהשני – דבר חשוב ומועיל, אפילו כשהיחסים מעולים. כי צריכים קצת דרמה. אושר זוגי זה מעולה, אבל חייבים לשנות קצת את העלילה – זה פשוט כיף. ולגבר, זה ברור – חשוב לעיתים להיות לבד. לא להשתגע, לא לשתות וודקה משש בבוקר, פשוט לשהות לבד. אולי גם לאישה, אני לא מומחה. אבל לי נדמה שלפעמים היא פשוט צריכה אנשים יותר ממני, כי ככה זה נשים – הרבה יותר תקשורתיות. אבל, לא יודע, לא מומחה. בשביל גבר, קצת לבד – צורך אמיתי. למה אתם חושבים גברים הולכים לדוג? בשביל דגים? ממש לא. הם רוצים רק יום-יומיים של שקט, לבד ליד המים, להקשיב לציפורים. סוג של מדיטציה. אבל הכי חשוב – זה הרגע של הפגישה מחדש. זה, חברים, האושר, הרוך והתשוקה. הכול בשביל זה. שלום אהובה! ואז הלכנו לישון מוקדם, כמה שיותר מהר.

איך נפרדנו אני ואשתי
כן, החלטנו שזה עדיף לכולנו. ישבנו ודיברנו על זה בשקט, שנינו נשארנו רגועים, אפילו התבדחנו קצת. בכל זאת, אנשים תרבותיים.
אשתי ארזה את הדברים שלה. וגם את הכלבה הקטנה שלנו לקחה.
יצאה.
לשלושה ימים אצל אחותה הצעירה.
נו, רוצות הבנות לעשות להן כיף יחד בחופש. לשכב עד מתי שבא להן, לפטפט, לראות סדרות, לאכול שוקולד במיטה, לצחוק על תמונות באינסטוש. ולעסות את הכלבונת הקטנה.
מה עשיתי אני? האמת, שום דבר מיוחד. לא רצתי לקנות בירות, לא הזמנתי את החבר’ה לבנגן. אין לי צורך בזה.
ובקושי הדלקתי מהרמקול את המוזיקה בקול רם בבוקר. אה, וניקיתי את הכיריים והמקרר זה כל השיגעונות שלי.
אתמול אשתי והכלבה חזרו. בערב. ברור, חיבוקים, נשיקות, כל זה. אפילו הצעתי לצאת כולנו יחד לטייל עם הכלבה. בד”כ זאת היא שמוציאה אותה, וגם רק לסיבוב קצר. הלבשנו את הכלבונת כמו שצריך, יצאנו לטיול מסביב לבניין. הלכנו ככה אחד ליד השני ודיברנו, דיברנו. הכלבה איבדה את מגף החורף שלה, אפילו לא שמנו לב.
ברוב הערבים אנחנו רואים סדרה או קוראים יחד. אבל הפעם, לא צפינו בכלום ולא קראנו. פשוט נכנסנו למיטה מוקדם.
…תשמעו, אני ממש בטוח שפרידות קטנות עם רווח ביניהן מחזקות את הזוגיות. ליתר דיוק, אני חושב שזה אפילו חובה לעשות את זה כל חצי שנה. בלי שום ריבים וצעקות ‘אני נוסעת לאמא!’ ממש לא. אני מתכוון לפרידות בריאות. באמת לקבוע מראש: מישהי נוסעת ליומיים שלושה לאחותה, למפגש חברות, ליום כיף בירושלים או על האש אצל חבר בכנרת, יש המון אפשרויות.
חופשה זה מזמן חשוב חופשת זוגיות. גם כשממש מסתדרים. צריך קצת דרמה. אושר ביתי זה מדהים, אבל חייבים לשנות את המסלול מדי פעם, ככה שימשיך לעניין.
וגם, גבר צריך לפעמים להיות לבד. לא להשתגע, לא ערק עם ערק, רק להיות עם עצמו קצת. אולי גם אישה צריכה את זה, לא יודע בזה אני פחות מבין. נראה לי שנשים צריכות יותר חברה, יותר דיבור. בקיצור, לא המומחה הכי גדול בזה.
לי, כגבר, זמן קצוב לבד ממש צורך אמיתי. למה גברים אוהבים לדוג? זה לא בשביל הדגים. פשוט חשוב לנו לשבת יום-יומיים לבד מול הכינרת, לראות את הגלים, להקשיב לציפורים. זה כמו מדיטציה.
אבל הכי חשוב זה הרגע שחוזרים להיפגש. זאת השמחה, זה הכיסופים, החיבוק. הכל בשביל אלה. שלום אהובה!
ואז ללכת יחד מוקדם למיטה. ממש הכי מהר שאפשר.
לקח שלי: כל פרידה קטנה היא בעצם השקעה גדולה באהבה הגדולה שלנו.