– אמא, תכירי, זו עדי, הארוסה שלי, יונתן מכריז מהדלת, מחבק בהתרגשות את עדי שנראית מובכת. היום הגשנו בקשה ברבנות.
מזל טוב, שירה אומרת במבוכה, תוך כדי שהיא מנגבת ידיים במגבת. היא בדיוק סיימה לבשל את ארוחת הערב. תיכנסו, למה לעמוד במסדרון?
שירה מרגישה אי נוחות. יונתן הוא הגאווה שלה, כל עולמה… בחור טוב, מנומס, צייתן, ועכשיו כך, ברגע, מודיע לה שבעצם מתחתן ונכנס לפרק חדש בלי הכנה.
היה לה קשה לשמוע את הבשורה הזו אחרונה. מה, היא מפלצת? היא לא היתה מבינה את הרצון של הבן שלה להקים בית? להפך היתה שמחה בשבילו, עוזרת בכל ההכנות לחתונה…
אמא, סליחה שלא דיברתי איתך קודם, אומר יונתן במבוכה ותופס אותה בחיבוק. הכל קרה כל כך מהר… התאהבתי כמו ילד! ממבט ראשון ולתמיד.
אתה עוד ילד בעצמך, עשרים וחמש זה גיל כבר? שירה מחייכת ומנסה להסתיר את העלבון. בוא נדבר על העתיד. איפה תגורו?
בינתיים אצלנו, אם זה בסדר איתך, יונתן נושם לרווחה כשרואה שאמא לא כועסת. בעתיד נקנה משהו משלנו.
למה שלא יהיה בסדר? שירה אפילו מתפלאה על השאלה. הדירה שלנו גדולה, יש מקום לכולם.
עדי מחייכת חיוך קטן, מנסה לשמור על איפוק. עכשיו היא צריכה למצוא חן בעיני אמא של יונתן. אחרי החתונה, נראה כבר את האופי האמיתי שלה.
******************************************
החתונה היתה מפוארת במיוחד. שירה השקיעה המון, וממש חיסלה את החסכונות שלה כדי לשמח את יונתן הבן שלה. אפילו מימנה להם ירח דבש באילת שינפשו באמת, לפני שהכול משתנה, כי עדי גם בישרה על הריונה.
שירה לא ממש לא אהבה את הבחירה של יונתן… עדי תמיד הסכימה בהכל, מחייכת לכל דבר, משהו בה היה מנוכר.
מירב, אחותה של שירה, רק גיחכה לשמע התלונות:
תראי את זה כמזל, קיבלת כלה נוחה! אבל חכי, תני לה זמן של להיות בעלת בית. אז תראי אותה באמת, ואז הוסיפה ברצינות. קחי עין, אם זה מפריע לך בלב. מי יודע, אולי היא עושה הצגות רק בפני יונתן.
דבריה של מירב התגלו כנכונים כמעט לגמרי. עדי, מיד אחרי הכתובה, השתנתה לגמרי. יונתן היה שעות ארוכות בעבודה, ועדי החלה להקשות על שירה.
היא לא היססה להודיע בפירוש, שבביתם לא צריך נוכחות של זרה. שירה כמעט נפלה מהכיסא, לא מאמינה למשמע אוזניה היא הזרה בדירה שלה?! באותו ערב פנתה ליונתן שירסן את אשתו.
אמא, את פשוט לא הבנת אותה טוב, ניסה יונתן להדוף, לא מאמין שאשתו מסוגלת לכך. היא טובה, עדינה, הכי נהדרת בעולם.
עדי שמעה את דבריו וחייכה בשביעות רצון. הכול מתנהל בדיוק לפי התוכנית שלה.
אחרי כמה ימים, עדי קיבלה את יונתן בדמעות. סיפרה שהיא פוחדת להישאר לבד בבית עם שירה, כי שירה ניסתה לפגוע בה.
אתה יודע, אמרה בבכי, שיש לי אלרגיה חמורה לדבש. היום היה לי קשה לישון, אז ניסיתי לעזור לאמא שלך עם ארוחת הבוקר, ואז ראיתי אותה מוסיפה דבש לבלילת הפנקייקים! פחדתי.
יונתן לא עמד בזה ורץ להתעמת עם אמא שלו. צעק שהוא כבר לא ילד, ושהוא לא ייתן לאף אחד לפגוע בו או במשפחתו. אסור שהתערבו בחייו.
שירה עמדה שם, חיוורת, לא מבינה מה היא עשתה רע. כל שאלה שלה רק הגבירה את הכעס של יונתן, והעלתה את רף העימות. בקושי נשמה, שלפה כדור מהתיק, אבל יונתן בכלל לא שם לב והמשיך לצרוח.
שירה כבר לא יכלה להתמודד. היא לקחה את המעיל והלכה למירב. הלב שלה נשבר, היא לא הבינה מה השתבש, איך הבן שלה השתנה כך… זה כאב לה עמוק בפנים.
היא הגיעה לפתח הבניין של מירב, מרגישה איך היא הולכת ונופלת, עד שאיבדה את הכרתה.
******************************************
עברו שבועיים מההלוויה של שירה. יונתן מסתובב כמו צל, מאשים את עצמו. עדי מנסה להרגיע אותו, דואגת כוס מים.
אהוב שלי, אני יודעת כמה קשה לך, אבל אתה חייב לחשוב על החיים, היא אומרת, מלטפת את בטנה העגלגלה. לראות אותך ככה היה ממוטט גם אותי.
יונתן שותק, וזה מטריף את עדי. התוכנית שלה הצליחה, אפילו אם לא תכננה שיגיע לכאן. היא רק רצתה לשכנע את שירה להעביר את הדירה אליהם, אבל האמת אולי עדיף כך.
פתאום, הדלת נפתחת. מירב נכנסת, עם המפתח שלה.
איך את נכנסת אלינו כאילו זה הבית שלך? עדי פונה אליה בזעם.
האמת? זה כן ביתי, מירב מחייכת. לא ידעת? הדירה הזאת על שמי.
עדי הדפה את כוס המים מהיד מרוב הלם. כל הזמן הזה, וכלום? הכול היה לשווא?
יונתן, מה זה אומר? היא צועקת בהיסטריה.
בדיוק מה שנשמע, הוא משיב בקור רוח. אמא רצתה לקנות את הדירה ממירב, חסכה הרבה שנים…
ובזבזה הכל על החתונה שלכם! מירב משלימה. אני בכלל חשבתי לרשום את הדירה על שמו של הילד שלכם, אבל עכשיו אין מה לדבר. יש לכם שלושה ימים למצוא מקום אחר, או שאני מזמינה משטרה.
****************************************************
P. S.
יונתן נשאר לגור בדירה של הדודה. לבד. עדי עזבה באותו ערב עם כל חפציה והצהירה שהילד בכלל לא שלו.
