כמה קשה היה להמתין לרגע חתונה
שחר, אתה בדרך?
כמעט. אני כבר בסוף הכביש.
יופי, אל תתעכב! צריך לדבר.
קרה משהו? שחר שאל בדאגה.
עוד לא קרה, אבל חייבים לדבר, נוגה נשמעה נרגשת, אבל לפי קולה לא מדובר היה באסון.
כעבור רבע שעה כבר פתח בעל הבית את הדלת.
נו, מה קרה? שאל בשקט את אשתו.
לך תחליף בגדים, תשטוף ידיים, לא צריך לזרוק הכל ולרוץ להציל את עם ישראל, היא נישקה אותו ודחפה אותו ברוך לכיוון האמבטיה.
לא עבר זמן רב, הוא סיים את החובה, החליף בגדים, ונכנס לסלון.
בוא, הובילה אותו נוגה אל חדר בתם. שירה ישבה על המיטה, עיניה אדומות מדמעות.
ספרי לי, מה קרה? ניסה שחר להתאפק.
תשאל את הבת שלך, נחרה נוגה, קדימה, ספרי לאבא מה החלטת!
שירה רק נראתה יותר כעוסה והפנתה את פניה לחלון, משתדלת שלא לפתוח את הפה.
תקשיבו, בנות, שחר דפק בכף ידו על השולחן או שכולכן מדברות עכשיו בשקט, או שאעזוב אתכן להסתדר לבד ואנוח אחרי העבודה!
פה מתחתנים, דיווחה נוגה בציניות כן עכשיו, בלי דיחוי!
מה זאת אומרת? שחר הופתע קלות. עכשיו מתחתנים? עם מי, ברשותך?
כיוון ששירה המשיכה לשתוק, לאשתו נוגה לא הייתה ברירה אלא להמשיך:
רועי בן־יוסף, ההוא עם המשקפיים והפצעונים, הגיע לכאן בחודשים האחרונים לא מעט.
רועי בן־יוסף, הא? תגידי, שירה?
שירה שתקה.
טוב, בתי היקרה. מספיק עם משחקי השקט האלה. אני לא צריך לעשות הצגה בשביל שתגידי לי מה קורה עכשיו נבהל ברצינות שחר.
רועי ואני אוהבים אחד את השנייה! פלטה שירה. הוא הכי טוב, ואנחנו נתחתן!
טוב, סוף־סוף יש קצת בהירות, נאנח שחר, הוא לומד איתך?
כן, אותה חוג.
שנה ראשונה, נאנח שחר, ספק מבין, ספק מיואש ילדים
אנחנו לא ילדים! התפרצה שירה. כבר מלאו לנו שמונה־עשרה, אנחנו בגירים!
בסדר. אם אתם בגירים, אז נדבר כמו מבוגרים. נכון?
אני לא רוצה לדבר! עכשיו תתחילו: “אתם צעירים מדי, צריך לחכות, לעמוד על הרגליים, לבדוק אם זה אמיתי” וכל השטויות המשעממות. אתם חכמים, מבינים, אבל לא קולטים שאנחנו אוהבים אחד את השני! זה לא משנה לכם, העיקר להרוג את הרגש!
בת שלי, אני לא בא להרוג כלום נאנח שחר אני רק רוצה להבין. אז אתם מאוהבים. יופי. ואתם רוצים להתחתן שניכם?
אבא, אל תזלזל ברועי! גם הוא רוצה שנתחתן.
הכל טוב. אז אתם רוצים. אבל איפה תגורו, על מה תחיו? חשבתם על זה?
זה לא משנה! אם יש אהבה, השאר לא חשוב אמרה שירה בנחישות.
בת כמה את, שירה? שאל שחר ברכות נדמה לי שאת לא באוניברסיטה אלא בכיתה א’: איזו שלא תהיה אהבה, צריך לגור, צריך לאכול. לא דוהרים ישר לחופה מחר, לא בורחים מהמשטרה. אף אחד לא נגד רועי. שנפגוש אותו, שנדבר, נשב עם ההורים שלו נכון, נוגה?
נכון מאוד, יקירי. אבל יש פרט קטן יש להם למה למהר.
מה, מגייסים את רועי לצבא? הרי סטודנטים לא מגויסים
לא, לא לצבא, ולא רועי. שירלי, את לא תגידי?
אני לא שותקת התפרצה שירה בכעס יהיה לנו תינוק…
אוי מלמל שחר בתדהמה אז מה עושים?
נתחתן! ואנחנו לא עושים הפלה, הילד שלנו יחיה!
טוב מאוד, תרגעי! אף אחד לא מכריח אותך לשום דבר. ומה עם ההורים של רועי, הם יודעים?
היום… קבענו שכל אחד מדבר עם ההורים היום.
ומה? הוא התקשר להגיד מה אמרו?
לא…
כשתשמעי ממנו תעדכני אותי. עכשיו תני לי לאכול, נשארו לי כוחות מהדרמות האלו בגוף רק בקושי.
הוא ונוגה התיישבו במטבח. נוגה חיממה במהירות ארוחת ערב, והגישה לו בצלחת.
ומה נעשה עכשיו? שאלה בלחש.
אני באמת לא יודע. נחכה לשמוע מה ההורים שלו אומרים, אולי יחד נגיע להסכמה.
עוד לא סיים שחר את הארוחה, וכבר מגיעה בשורה לא משמחת: אצל רועי הבית בהתנגדות קשה, זה נגמר בויכוח וצעקות. לא טוב בכלל
עוד רבע שעה, שירה יצאה לסלון עם הטלפון ביד. בקול חרישי אמרה, מסתירה את המיקרופון:
אמא של רועי. רוצה לדבר עם אחד מכם
נוגה סימנה בידיים שלשחר ידבר. שחר נאנח, לקח את הטלפון, שם רמקול, ואצבע על השפתיים.
שלום, אני שחר, אבא של שירה.
דבורה, אמא של רועי. הבן שלי היום סיפר שהם יחד. ולפי מה שאני מבינה, כבר הספיקו לעשות שטויות. ויש להם תכניות עתק. אתם מעודכנים?
כן, שוחחנו עם שירה.
יופי מאוד. אנא תבין: אנחנו מתנגדים בכל תוקף לתכניות האלו! רועי צריך ללמוד, להשיג מקצוע, להצליח בחיים. חתונה ועכשיו תינוק זה לא חלק מהתכניות שלנו.
אף אחד לא תכנן שמיד נחתן את הבת שלנו, אבל שירה בהריון | וזה הבן שלך, אגב. ומה תציעו לעשות?
עם כל הכבוד, זה הבעיה שלכם, אדון שחר. ראשית, לא משוכנעת בכלל שזה של רועי. שנית, גם אם כן, לא נשתף פעולה עם הפטנט הזה חתונה דחופה רק בגלל הריון. אני מבינה שכל בחורה רוצה להתחתן, במיוחד כשרועי לא עני, ויש דירה ומשפחה מכובדת, אבל כאמא, אעשה הכל להגן עליו. גם בעלי מסכים לגמרי. דיברנו עם הבן שלנו, הוא השתכנע, ומבקש שתבקשו משירה לא להטריד אותו עוד. שתעשה הפלה או תלד זה לא נוגע אלינו. לילה טוב, שלום.
הקו ניתק. שחר הביט בנוגה ובשירה במבט כבד ואמר:
כולכן שמעתן? אף מילה על הפלה לא שוחטים נשמה, זה גם לגוף מסוכן. שום אסון לא קרה. תיקחי חופשת לידה כשתצטרכי, תחזרי ללמוד, נתמוך, נשמור על הילד. עם אלה עוד נטפל איזה מגעילים יאללה, לכו תירגעו ותבכו, אם צריך, אבל מחר יום חדש.
הוא סימן לאשתו לבוא, לחש לה:
קחי את שירה אלייך ללילה, שלא תשתולל בטעות. תשבי איתה, תרגיעי. אני אשן אצלה.
כעבור שעה נשמעה דפיקה בדלת.
מי זה בשעה כזו? כעס שחר ופתח.
הוא חזר לסלון עם צעיר משקפופר ופצעוני.
רועי! שירה קפצה וחיבקה אותו. באת בשבילי?
כן. שחר, נוגה, אני כאן לקחת את שירה.
לקחת לאן בדיוק?
עוד לא החלטנו. נשכיר דירה. אנחנו בגירים, תנו לנו לחיות! את באה איתי? שאל את שירה.
בטח! לכל מקום!
עצור, רגע שחר הרים יד כמה שאלות קטנות. אמא שלך אמרה שאתם כולם נגד, כולל אתה.
לא ממש, שחר. זו אמא החליטה. אבא תמיד מסכים איתה אוטומטית. אני עשיתי עצמי משתכנע כדי שלא יחסמו לי הכל. אחר כך לקחתי תעודת זהות, אשראי וברחתי לכאן.
הא הא! שחר נרשם בו הפתעה חיובית עכשיו אתה רוצה לקחת את שירה, לשכור דירה על מה תשלם?
חסכתי קצת, עבדתי בערבים, יש לי בלוג, ערוץ עם עוקבים. יספיק לכמה חודשים שכר דירה ואוכל. אחר כך אמצא עוד עבודה!
יפה מה דעתך, נוגה? נשחרר את שירה?
בעצם, מהיום-למחר באמצע הלילה לא ממש מתאים
צדקת, אף אחד לא יוצא הלילה. עכשיו מגדירים כללים. מתחתנים?
“כן!” ענו יחד.
ושומרים את התינוק?
אותה תשובה.
נהדר, נעמוד מאחוריכם, אבל יש תנאים. אתה, רועי, מנסה להשלים עם ההורים בכל דרך. את שירה, תהיי שם בשבילו. רועי לן אצלנו הלילה, נשאר אורח בסלון. תודיע להוריך שישנת אצל חברים. לא מתחילים עם אמת קשה אלא מכינים אותם לאט, בלי ריב! לא להפסיק ללמוד! במיוחד אתה, רועי שירה תצא לחופשת לידה ותחזור להשלים. נעזור, וגם כסף וגם לתינוק. לא נעבוד בשבילכם! חתונה עושים צנועה כרגע, חוסכים. אחר כך תחגגו כמו שתרצו. מסכימים?
כן, ענה רועי בלי היסוס.
אני רק רציתי חתונה אמיתית, שמלה, לימוזינה, אורחים קיטרה שירה.
עכשיו לא הזמן! חתך רועי. נרשם בשקט, חתונה אחר כך.
טוב, מה שתגיד
יופי, ילדים. לישון, מחר משכימים.
רק כששחר ניגש למטבח לשתות, נוגה תפסה אותו.
תגיד, איך שינית ככה כיוון בפתאומיות?
אחרי השיחה עם האמא הזו רעדתי מעצבים. ואז נכנס רועי הייתי בטוח שיהיה ילד של אמא. דווקא גבר אמיתי, לא ברח מאחריות, לא זנח את בתנו. בשביל אחד כזה שירה יכולה להתחתן!
אתה צודק, כמו תמיד נישקה אותו וניגשה לארגן את כולם לישון.
