האהוב שלי עדיין נשוי לאשתו ויש לו בת.
אני אוהבת את בעלי מאוד. אנחנו יחד כבר מעל שבע שנים ויש לנו בן בן שש. בעלי מבלה המון זמן עם הילד שלנו, לוקח אותו לא פעם למוסך או לטיולי שטח. הוא גם דואג לי לפעמים הוא שולח לי פרחים בלי סיבה, או מתכנן דייט רומנטי במרכז תל אביב. החיים שלנו רגילים אנחנו משפחה שמחה, או כמו שסבתא שלי אוהבת לומר: חמסה חמסה, הכל דבש.
לא מזמן לקחנו הלוואה קטנה מההורים ורכשנו את הדירה הראשונה שלנו. אני עקרת בית ממש טובה, ותמיד חשוב לי שהבית יהיה מסודר, נקי ושיריח עוגה חמה מהתנור. אני עובדת בשחור, אבל מביאה מספיק שקלים כדי שנחיה בנחת. יש לי אספירציות גדולות לדירה הזאת הלוואי ואצליח להפוך אותה למה שאני חולמת!
אני קוסמטיקאית בסלון יופי ויש לי הרבה לקוחות פרטיות. בעלי גם מרוויח יפה. אנחנו לא חיים בבזבוז, אבל כשיש מטרה כמו חופשה בכנרת או פלזמה חדשה, אנחנו יודעים לשים כסף בצד. היה לנו רעיון לקנות בית בכפר, אבל החלטנו לדחות זאת בינתיים.
אני נהנית מהחיים והקשר שלנו מצוין. הכרנו מאוחר, ואני תמיד אומרת לכולם שפשוט חיכיתי לו.
האהוב שלי שומר על קשר טוב עם הבת שלו, עוזר לה כלכלית והוא בקשר עם ההורים של אשתו, כי הילדה גרה אצלם. מה קרה לאשתו והיכן היא זה אף פעם לא עניין אותי במיוחד.
אני לא החזרתי אותו למשפחתו הוא היה חופשי, גר לבד. אבל מה שמציק לי לאחרונה הוא העובדה שהוא עדיין לא התגרש מהאישה ההיא. בעבודה, כששואלים אותי למה אנחנו לא מתחתנים כבר, אני דוחה את התשובה ואומרת דחינו את זה לעת עתה. הכל טוב, בסך הכל חתונה זו רק פורמליות, נכון?
לאחרונה, אמא שלי לחצה ואמרה שאני חייבת להציב לאהוב שלי אולטימטום או שתציע נישואין בקרוב או שתחפשי גבר אחר. לה זה נשמע לא הגיוני שהוא נשוי פורמלית למישהי אחרת. לכאורה, לאישה ההיא יש את כל הזכויות, ולי רק את האחריות. אפילו שעברנו לדירה החדשה ממש לאחרונה, טכנית, היא בעצם שייכת לה. איך קוראים לטריו הנישואין הזה? אולי חתונה של כדור שוקולד מתוק מבחוץ, בלאגן בפנים.
