נועה במשך dwa lata הייתה רק אחות אצל אמו.
נועה הצליחה להתחתן עם גבר מכובד מאוד. כל חברותיה קינאו בה. לבעלה הייתה חברה משלו, בית יוקרתי בצפון תל אביב, כמה מכוניות ומושב בגליל. וכל זה בגיל שלושים ושניים.
נועה, מצידה, רק סיימה את לימודיה, ועבדה שנה כמורה. בקיץ הם התחתנו. אחרי החתונה בעלה החליט שאין צורך שאשתו תעבוד עבור פרוטות. הוא ביקש ממנה להישאר בבית ולהתכונן להולדת ילדים. נועה לא התנגדה.
שנת הנישואים הראשונה הייתה כמו אגדה. נועה ובעלה נסעו ברחבי הארץ, הביאו אלבומי זיכרונות מתוקים וקניות יקרות. אבל לנועה לא היה איפה ללבוש את כל הבגדים החדשים. חברותיה עבדו מהבוקר עד הערב, ובסוף השבוע טיפלו במשפחותיהן. בעלה היה הולך ללא הרף לאירועים, אך אף פעם לא הזמין אותה להצטרף.
הבדידות העיקה. נועה לא הצליחה להיכנס להריון, ואהבתה החלה להתפוגג לאט. בכל יום, לאחר שסיימה את מטלות הבית, שוטטה מחדר לחדר ולחשבה על עתידה. שנה נוספת עברה. בעלה כמעט לא היה בבית ביום, וחזר רק בלילות. עייף, עצבני. סיפר שהעסקים כבר לא זורמים כפי שרצה.
בהתחלה ביקש ממנה להוציא פחות כסף. אחר כך דרש דוחות מדויקים על כל רכישה, כל שקל חדש נספר בקפידה. הסביר שאפשר היה לחיות טוב בחצי מהסכום. ליבה של נועה נדקר. רצתה לשוב לעבוד, אך לא מצאה עבודה בתחום שלה.
התלבטה להירשם לקורס, אך אז חלתה אמו של בעלה. נועה נאלצה לשהות עמה במשך כמעט שנתיים. הבעל העביר את אמו לבתיהם. נועה טיפלה בה, דאגה לה כשהייתה חולה. ובינתיים בעלה היה חוזר הביתה עוד פחות.
לאחר פטירת האם, בעלה התרחק אף יותר. כמעט לא דיבר איתה, הפך לאדם קודר. נמנע ממבט ישיר, בילה עוד ועוד שעות במשרד, ושב לביתו לעיתים נדירות.
נועה לא הצליחה להבין מה קורה, עד שבתוך לבה הרגישה צורך לבקר בדירת האם החמות, שלא ביקרה בה זמן רב. מאחורי הדלתות הסגורות שמעה לפתע בכי של ילד. הייתה המומה חשבה שהדירה ריקה. בכל זאת לחצה על פעמון.
הדלת נפתחה, ומולה עמדה אישה צעירה. במהרה התברר שבעלה, עוד לפני שחלתה אמו, הקים משפחה נוספת. מאוחר יותר העביר אותה לדירת האם.
לנועה היה זה רגע של זעזוע. היא הבינה שלא תוכל להציל את נישואיה. באותו ערב עזבה לעיר אחרת, לבית דודה, כמעט בלי כלום, רק עם תיק קטן. לא רצתה שישאר חפץ אחד שיזכיר לה את הנישואים, או עד כמה החיים השתבשו לה…







