אתה האח הגדול, לכן אתה חייב לעזור לאחותך הצעירה. יש לך שתי דירות, תן אחת לאחותך!
רק לא מזמן חגגנו יום הולדת לאחותו של בעלי. נעמה אף פעם לא הרגישה אליי במיוחד חיבה, וגם אני לא רציתי בקרבתה. כל המשפחה הגיעה לאירוע: מהסבים והנכדים ועד כלת השמחה עצמה. כל קרוב מצא לנכון לברך את שמואל, בעלי, על הולדת אחותו, ותוך כדי כולם הביטו בו בהערצה ודיברו על נדיבותו הגדולה.
קיבלנו את הברכות ושנינו הסתכלנו אחד על השנייה מבולבלים. בידינו הייתה מעטפה עם מתנה בסך 500 ש”ח מתנה מכובדת ומספיקה לאירועים כאלה, אך לא נראה שמדובר בשום דבר יוצא דופן. הכל התברר כאשר חמותי ניגשה לברך את יום הולדתה של נעמה.
“שמואל, אחותך היום חוגגת, והיא עדיין לבד, אין לה בן זוג. כאח הבכור, אתה אמור לדאוג לה ולשמור עליה. יש לך עכשיו שתי דירות, אז אחת אתה נותן לנעמה!”
כל הנוכחים החלו למחוא כפיים בהתלהבות, ואני כמעט נפלתי מהכיסא מרוב תדהמה וחוסר אמונה לעזות המצח. אבל בזה לא נגמר הסיפור.
“אח שלי, לא קשה לך לתת לי דירה בבניין החדש! ומתי אני יכולה לעבור לשם?” נעמה צחקה בפה מלא. החלטתי לשים לזה סוף אחת ולתמיד.
לי ולשמואל באמת יש שתי דירות. אחת קיבלתי בירושה מסבתי עשינו שם כמה תיקונים קלים ומאז משכירים אותה. הכסף מהשכירות הולך לכיסוי המשכנתא על הדירה החדשה, שם אנחנו בעצמנו גרים. לשמואל אין שום זכויות בדירה שירשתי, תכננתי להעביר אותה הלאה לילד שלנו. אין בכלל שאלה לגבי אחותו.
“שכחי מזה. הדירה שאת חולמת עליה היא שלנו, ובזו שאת מצפה לקבל אני ולא את בעלת הבית.”
“בתי, את טועה מאוד. את אשתו של הבן שלי ולכן כל רכושכם משותף והוא אמור להחליט מה לעשות עם דירותיכם.”
“לא אכפת לי שתעזרי, איך שתרצי אבל לא על חשבון הרכוש שלי,” אמרתי בפנים חתומות. “שמואל, יש לך משהו להוסיף?”
“אהובה, אנחנו נצליח להרוויח עוד כסף, נקנה דירה נוספת, ואת זו ניתן לנעמה. היום יום הולדתה.”
“אתה אמיתי עכשיו?” שאלתי בבהלה. “אם תצטרך באמת לתת לה חלק מהדירה שלנו, תעשה זאת רק אחרי שנחתום על הסכם גירושין!”
“לא מתביישת לדבר ככה לבעלך? אם את רוצה גט תקבלי! שמואל, כדאי שתארוז ותשוב אל אמא שלך. ואת, את פשוט רעה ותחמנית!” הכריזה חמותי.
לאחר המילים שלה, עזבתי את הבית ההזוי הזה, כי לא אתן לאף אחד לזלזל בי ולחשוב שיש לו זכות להשתמש ברכוש שלי.
