תקשיבי, אני פשוט חייבת לספר לך מה עובר אצלנו בבית לאחרונה. אז, את זוכרת את הדירה הקטנה שנמצאת באמצע תל אביב? מיורשת של דודה של בעלי, נעמי. זו ממש לא דירה גדולה, אבל המיקום שווה זהב. אנחנו, אני ודביר, גרים בדירה מרווחת עם שלושה חדרי שינה. את מכירה אותי אני אוהבת שכולם ירגישו נוח ויש להם את הפינה שלהם.
שלושת הילדים שלנו, טליה, שהיא כבר בת תשע-עשרה ולומדת באוניברסיטה, נועם בן שתים-עשרה ויונתן הקטן, בן חמש כולם גדלים ומתחילים לחשוב על העתיד שלהם.
ואז, הגיע רגע הוויכוח. אני הצעתי לדביר שניתן לטליה לגור בדירה של דודה נעמי. בכל זאת, היא כבר גדולה, מתחילה את החיים של עצמה, ובקרוב אולי תתחתן. דביר ישר קפץ ואמר שזה לא הוגן כלפי הבנים שלנו לדעתו, עדיף שנמכור את הדירה ונחלק את הכסף בשקלים שווה בשווה בין טליה, נועם ויונתן. אני ממש לא מסכימה, כי לא נראה לי שילדים באמת יוכלו לקנות בעתיד דירה בכסף הזה, אולי טליה תוכל לקנות רכב יד שנייה, אבל אנחנו הרי יודעים איך מחירים התפחו בעיר!
אני תמיד אומרת “טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ” עדיף לפחות לדאוג שלפחות ילד אחד מהם יקבל דירה באמת, במקום לפזר את הכל ולקוות שזה יספיק בעתיד. ועם הבנים, הרי יש לנו זמן, אולי נמצא להם פתרון כשהם יגדלו.
דביר חרד שמא אם ניתן לטליה את הדירה, האחים ירגישו מקופחים וכל המשפחה תסתבך, אבל אני חושבת שאפשר לנהל את זה עד שיבינו את המשמעות, ובינתיים יש עוד שנים לדאוג גם להם.
רק בין שתינו עדיין לא דיברנו עם טליה על זה, החלטנו לחשוב טוב טוב לבד, בעיקר כי הדירה של דודה נעמי צריכה ממש שיפוץ רציני, ובמצב הנוכחי היא לא משהו שאפשר להיכנס ולגור בו, ובינינו אין לנו כרגע תקציב לסדר אותה.
ולפעמים אני פשוט שואלת את עצמי אולי אני צודקת? אולי דביר? או שאולי יש בכלל פתרון שלישי שאף אחד מאיתנו לא רואה ולפעמים צריך לשמוע עוד דעות? בקיצור, הלב מתלבט, ואשמח לשמוע מה את חושבת…
