“אמא, הוא רוצה שאני אכין את זה בשבילו… הוא אומר שכל הנשים הטובות יודעות ואני לא טובה? תלמדי אותי… אם כולן יודעות, גם אני צריכה לדעת”
אני עדיין לא מבין איך האחיינית שלי מצאה בעל, ובגלל אימא שלה דווקא.
כשהילה הייתה ילדה, אחותי סירבה לשלוח אותה לגן, כנערה לא נתנה לה לצאת עם חברות, רוב הזמן פשוט הייתה בבית, הפכה לסוג של מבודדת. כשהילה למדה באוניברסיטת תל אביב, אמא שלה הקפידה שהיא תחזור כל יום לפני שש בערב. הילדה כבר בת עשרים, ובשבע וחצי בערב אמא שלה צלצלה וצרחה: “למה את עדיין לא בבית?” זה היה מופרך לגמרי!
הילה הכירה את בעלה לעתיד בשנה השנייה ללימודים, למדו ביחד בספריה, הוא היה מבוגר ממנה בשנתיים, נתן לה סיכומים, עזר לה, ובלי לשים לב התאהב בה – ואז התחיל לצאת איתה. שם היא התחילה, לראשונה, להפר את כל החוקים של אמא שלה מבלי לחשוב פעמיים.
בסוף הם התחתנו, ואפילו אחותי שיחררה ואפשרה לה להתחיל חיים משלה.
ועכשיו סיפור מהתקופה האחרונה ישבתי אצל אחותי בבית, ופתאום הילה מתקשרת, ובקול שרועד בין צחוק לבכי, בקושי הבנתי מה היא אומרת:
“אמא, הוא רוצה שאני אכין לו את זה… הוא אומר שכל הנשים הטובות עושות את זה… ואני לא? תלמדי אותי… אם כולן מצליחות, גם אני צריכה…”
הבעת הפנים של אחותי השתנתה בשבריר שניה; היא ביקשה ממנה להירגע ולספר מה זה בדיוק “מה שכל הנשים הטובות עושות”.
“מרק, אמא,” ענתה הילה, ואז פשוט התפוצצנו מצחוק.
“אל תלעגו לי! את אף פעם לא לימדת אותי לבשל מרק. ניסיתי מתכונים באינטרנט ויצא על הפנים!”
אני ואחותי מיד הסברנו לה צעד-אחר-צעד איך מבשלים מרק, מדי פעם צוחקים בינינו.
בערב הילה התקשרה להודות לנו, אמרה שבעלה החמיא לה היה טעים מאוד, והעיקר עכשיו היא ממש מרגישה אישה אמיתית!
