לוקחים ילדים מבתי יתומים, ואני החלטתי להוציא את סבתא שלי מהדיור המוגן.
אף אחד מהחברים או השכנים שלי לא הסכים עם מה שעשיתי. כולם הצביעו עלי ואמרו: “המצב הכלכלי קשה, ואתה מכניס אדם כזה הביתה!” אבל אני בטוח, לא אני יודע! עשיתי את הדבר הנכון.
פעם היינו משפחה של ארבעה: אני, שתי הבנות שלי ואמא שלי. לצערי, אמא שלי נפטרה לפני שמונה חודשים, ונשארנו שלושה בבית. בחודשים האלה הבנתי יחד עם הילדות שיש לנו עוד הרבה כוח ורצון לעזור למישהו. היה לי חבר קרוב מהתיכון, שבמקום להקים משפחה ולבנות עתיד, שקע לאלכוהול בגיל שלושים. הכי כואב היה לראות אותו מנצל את קצבת הזקנה של אמו כדי לקנות לעצמו שתייה. כשהפסיקה לתת לו את הכסף, הוא פשוט שם אותה בבית אבות, השתלט על הדירה שלה והמשיך להרוס לעצמו את החיים.
אני מכיר את אותה אישה מאז שהייתי ילד קטן, כמו שהיא מכירה אותי. פעם בחודש הבנות שלי ואני היינו מבקרים אותה, מביאים לה עוגות וממתקים מיוחדים. הבנות מאוד התרגשו מהרעיון שלי, והקטנה נעמי בת הארבע וחצי קפצה בשמחה: “יהיה לנו שוב סבתא בבית!”
אבל אתם לא תאמינו כמה שמחה הייתה לאישה הזאת כששמעתי לה את ההצעה. היא לא הפסיקה לבכות מהתרגשות, עד שנאלצתי להרגיע אותה בעדינות. כבר כמעט חודשיים שאנחנו גרים יחד עם סבתא שלנו, כולנו אוהבים אותה והיא אותנו.
ועדיין אנחנו לא מבינים מאיפה סבתא, שכבר בגיל שמונים, מוצאת כל-כך הרבה אנרגיה. כל בוקר ב-6 היא קמה, ואנחנו מתעוררים אל הריח של פנקייקים טריים או בלינצס חמים, שממלא את כל הבית.
