האישה יושבת על המושב האחורי ומבינה שהבן שלה לא יוכל להיכנס לתוכו.
אנחנו, רחל ויוסי, עם שני הילדים שלנו, יצאנו לחופשה באיטליה. יום אחד קרתה לנו סיטואציה לא נעימה. הזמנו סיור שמוביל אותנו למקומות קשים להגיע ברגל, והקצינו יום שלם לטיול. קנינו ארבעה כרטיסים, כך שלכל אחד מאיתנו יהיה מושב קבוע. אחרי שנכנסנו לאוטובוס, נחלצה פנימה אישה מלאה עם תינוקות, משקלה זהה לשלה. היא נדחפה בקושי בין השורות. היא מתיישבת במושב האחורי ומגלה שהבן שלה, איתן, לא נכנס למקום. היא קמעה, מחפשת מושב פנוי אחר.
היא מביטה בבנים הדקים שלנו, דוד ואליאב, ומחליטה לשים את תינוקו לידם. יוסי מתערב, אומר שהשאלנו על המושבים ואין מקום לדחוף ילדים. האישה לא מתרפה, היא מתחילה לריב עם המדריך, טוענת שעלינו לשתף מקום עם אחרים. היא מציעה לבטל את הסיור ולהחזיר את הכרטיסים. אפילו התיירים האחרים מצטרפים למחלוקת, קוראים לנו סלפיי ומשתפים תמונות של המצב. הילדים מחליטים לזוז, כדי שהסיור יוכל להמשיך, בעוד שהנהג מחכה שהקונפליקט יתפזר. האווירה נרקבת.
שאלתי את עצמי: האם אנו צודקים? למה חבשו הילדים שלי במצב צפוף כשקניתי להם כרטיסים? מה דעתכם?
