אף פעם לא אשכח את היום שבו אחי, איתי כהן, התקשר אליי ושאל אם אוכל להעביר לו את חלקי בחוות המשפחתית. בטענה שהשקיע שלוש שנים בטיפול באבינו מרדכי, ביקש שמזולתי תילך אליו.
זוכר אני איך, עם תחילת הלימודים באוניברסיטת תל אביב, עברתי לגור מחוץ לבית המשפחה. אחרי שסיימתי בתואר, נשארתי בעיר, מצאתי עבודה טובין והתרשמתי, נישאתי לרונית לשם. כמה זמן מאוחר יותר נולד לנו הנכד, דניאל.
איתי נישא גם הוא, אך המשיך לגור בבית ההורים בירושלים. אין לי שום טענה נגדה הוא אדם ישר ואשתו, אביגיל, מקסימה ברוח. הם חיו יחד עם ההורים בהרמוניה עד שבסופו של דבר נולדו להם שני ילדים. אף על פי שהפכנו לעצמאיים ואף חזרנו לבקר לעיתים קרובות בחווה, ברכת החתן של רונית, אברהם, העניק לנו רכב משומש.
בקיץ, לעיתים קרובות, נסענו לחופשה לים והיינו מצטרפים לעזרה בעבודות הבית והגינה של ההורים. רות, בת דודה קרובה של אימא, הייתה תמיד לצידם, וכולם רצו לתמוך בה. לפני שלוש שנים נפרדה מאיתנו אםאסון חוה נפטרה, והקושי הכלכלי של המשבר העולמי כבש אותנו. נאלצתי לקחת עבודות נוספות כדי לשמור על דירתנו במרכז, ולא היה לי זמן לנסוע לעיר.
לפני כחודש, גם מרדכי הלך לעולמו. יחד ארגנו את ההלוויה וחילקנו את ההוצאות שווה בשווה בין שלושת הילדים אני, רונית ובני שני, ואיתי.
היום, אחרי כמה שבועות, איפה שמתי את הטלפון על השולחן, הגיע שיחת אחי שוב, והפעם ביקש לתבוע את ירושה שלי בחווה. הוא טען שהשקיע בטיפול באבינו, אך הרגשתי תדהמה מרדכי קיבל קצבה חודשית, והיה מסוגל לתמוך בעצמו ובנכדיו. איך יוכל גבר בגילו הגדול להזדקק לכסף, במיוחד בחווה?
הוא הסביר את דעתו בבירור, אך אינני מבין מה הוא מתכוון במילה “דאגה”. הורינו מעולם לא קבעו שהחווה תעבור בלעדיו, ואני לא רוצה לפגוע בקשר המשפחתי, אך אינני בטוח מדוע עליי לוותר על חלק שהצמחתי עליו במשך שנים. יש לי משכנתא שמחכה לתשלום, והילד שלנו עשוי לקבל תמיכה מפני סבותיו.
כעת עומדים אנו במצב של הסתכלות פנימית, ואני לא הצלחתי לתת לאחי תשובה חד משמעית, רק ציינתי שעליי להתייעץ עם רונית לפני כל החלטה. איך נוכל לנהוג במצב זה מבלי לחריב את היחסים המשפחתיים?
